בית משפט השלום בראשון לציון
בפני כב' השופט רפי ארניה
ת"א 59689-01-14 בר זוהר ואח' נ' גמבש ואח'
התובעים:
1.מיטל בר זוהר
2.צבי ירון
3.גדי כהנא
4.תמיר חכם
5.אביב כהן
ע"י ב"כ עו"ד תומר נירהוד
נגד
הנתבעים:
1.אברהם גמבש
2.מרדכי אלוני
3.הונסטי יזמות עסקית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נדב יריב ועומר יניב
פסק דין
תביעה על סך של 924,000 ₪.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") הינם מאמנים עסקיים (קואוצ'רים) המספקים שירותי אימון עסקי, סדנאות והרצאות ליחידים ובתי עסק.
2. בחודש יולי 2012 הקימו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, בית ספר לאימון וניהול מתקדם בשם "סטארט", אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה פעל במסגרת היחידה ללימודי חוץ בקריה האקדמית אונו (להלן: "סטארט").
3. התובעים היו חניכים בקורס להכשרת מאמנים שהחל בסטארט בחודש יולי 2012.
4. לתובעים 2-4 לא היתה כל היכרות מוקדמת עם הנתבעים. לתובעת 1 היתה היכרות מוקדמת עם הנתבע 2 בלבד, עוד משנת 2004, תחילה כמאמן שאימן אותה במסגרת החברה בה עבדה, ולאחר מכן כמטפל שליווה אותה בחייה האישיים. גם לתובע 5 היתה היכרות מוקדמת עם הנתבעים, מקורס קודם משנת 2012 (עמ' 31 ש' 25-26).
5. במהלך הקורס, בחודש ינואר 2013 (הפניה לתובעת 1 היתה בדצמבר 2012) פנו הנתבעים אל התובעים בהצעה להשקיע כספים במיזם חדש אותו יזמו הנתבעים, בית ספר למכירות, בשם "סטארט טו סייל" (להלן: "בית הספר" או "המיזם").
6. הנתבעים הציגו בפני התובעים מצגת (נספח 1 לתיק המוצגים) אשר בה פורט, בין היתר, כדלקמן:
א. הרעיון המרכזי הינו הקמת בית ספר למכירות אשר יהווה מוקד להדרכה, אימון וליווי של העוסקים בתחום המכירות.
ב. בית הספר יוקם באמצעות הנתבעים בשיתוף אנשי מקצוע בתחום המכירות, ובחסות היחידה ללימודי חוץ של הקריה האקדמית אונו.
ג. בית הספר ישווק מוצרי הדרכה, אימון, הרצאות, השתלמויות וקורסים העוסקים בתחום המכירות וניהול המכירות, ויפעיל מרצים ומדריכים לביצוע הקורסים השונים.
ד. הנתבעים יחזיקו ב – 75% מבית הספר, ואילו 25% ממנו יימכרו לשותפים פעילים (מנחי קורסים בבית הספר), וזאת עד 5% לכ"א תמורת 100,000 ₪ + מע"מ.
ה. כל מנחה שותף ינחה לפחות 2 קורסים בשנה בשכר מלא, בהתאם לבחירתו.
ו. הנתבעים ינהלו את בית הספר.
ז. שיווק בית הספר ייעשה בניהול הנתבעים ובשיתוף המנחים השותפים (צוות חשיבה שיווקי).
ח. כתיבת הקורסים ויצירתם, יהיו באחריות הנתבעים.
ט. הנתבעים יכשירו את המנחים השותפים ללא כל עלות נוספת, וכחלק מן ההשקעה.
7. הנתבעים נענו להצעה, ובמהלך מועדים שונים בסוף חודש ינואר ותחילת פברואר 2013 נחתמו בין הנתבעים לבין כל אחד מהתובעים "הסכם שת"פ במיזם: בית הספר למכירות start2sell" (נספחי 2 ו – 3 לתיק המוצגים – להלן : "הסכמי ההתקשרות").
בהתאם להסכמים אלה רכש כ"א מהתובעים שיעור של 2.5% מהפעילות ומהרווחים הצפויים של בית הספר תמורת השקעת הסך של 50,000 ₪ + מע"מ (פרט לתובע 5 אשר לא שילם את כספי המע"מ). כמו כן ניתנה אופציה לכ"א מהתובעים לרכוש שיעור של 5% נוספים מבית הספר, תמורת הסך של 100,000 ₪.
כנגד תשלום הסכום הנ"ל קבל כל אחד מהתובעים חשבונית מס כדין מהנתבעת 3 (נספח 4 לתיק המוצגים).
טענות התובעים
8. לאחר החתימה על ההסכמים והעברת הכסף החלו הנתבעים בפעולות שיווק בעיקר באינטרנט, ואולם הנתבעים לא קיימו את התחייבותם בנוגע לשיווק פעילות בית הספר והבאת תלמידים לקורסים. קורס האימון למדריכים אשר היה אמור להיות חלק מהכשרתם הועבר בעצלתיים, כאשר רק חלק מן המפגשים המתוכנן הועבר, ולא ניתנו בו כל כלים משמעותיים. גם הפירסומים אודות בית הספר הופסקו, ובפועל הנתבעים לא שיווקו את בית הספר.
התובעים אף העבירו "לידים" (leads) ואולם אלה הפכו להזמנות בסטארט במקום ליצור קורסים בבית הספר.
9. התובעים העלו את חששותיהם בפני הנתבעים ובמהלך פגישה שהתקיימה בחודש יולי 2013, הנתבעים הציגו בפניהם מצגת השקעה חדשה. הנתבעים סירבו להעביר לתובעים עותק קשיח ממצגת זו ובכל מקרה – התובעים לא נענו לעיסקה החדשה שבמצגת.
התובעים רדפו אחרי הנתבעים מתוך מטרה לפתוח קורסים ולקיים את התחייבותם לשווק את בית הספר ואולם שום קורס לא נפתח. גם קורסים שהנתבעים הודיעו שנפתחו – כלל לא התקיימו.
10. הנתבעים סירבו לספק לתובעים דו"ח הכנסות והוצאות מסודר, שאינו מגובה בחשבוניות ואינו מבוקר. התובעים טוענים כי הכספים מימנו את פעילותם של הנתבעים במותגיהם האחרים לרבות בסטארט אך לא את פעילות בית הספר.
11. נוכח האמור, ביום 8.12.2013 הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול ההסכמים (נספח 20 לתיק המוצגים).
12. התובעים טוענים כי הינם זכאים להשבת סכום השקעתם הכולל, את שכרם בגין אימון שני קורסים המובטח, את הרווח מכלל פעילות האימון של הנתבעים בתקופת ההסכמים, ופיצוי בגין עלות שכר עבודה מינימלי. כמו כן התובעת 1 בלבד פיצוי סטטוטורי בגין שימוש בתכנים בקורס שהנתבעים העבירו, ללא מתן קרדיט.
טענות הנתבעים
13. הנתבעים טוענים כי מהות ההתקשרות בינם לבין התובעים הינה מכר זכויותיהם בפעילות בית הספר למכירות. מדובר בעיסקת רכישה גרידא אשר תמורתה שולמה להם באופן אישי, ולא היתה עליהם כל חובה להשקיע כספים אלה למימון פעילות בית הספר.
לאחר חתימת ההסכמים והעברת הכספים הנתבעים פעלו באופן נמרץ וללא הרף, תוך השקעה של כספים ומשאבים ניכרים, לטובת הקמתו וקידומו של בית הספר. במסגרת זו הנתבעים ניהולו מגעים עסקיים עם לקוחות פוטנציאליים, ערכו פגישות פרזנטציה, ושלחו הצעות מחיר לגורמים הרלוונטיים.
הנתבעים הובילו פעולות שיווק ופירסום נרחבות של בית הספר למכירות, אשר כללו בין היתר, הקמה ועיצוב של אתר אינטרנט, תקשורת עם קידום אתרים באינטרנט, הפקת סרט אנימציה וסרטוני וידאו בתחום הנלמד, פרסום מאמרים עם קישור לאתר האינטרנט של בית הספר, כתיבת מצגות שיווקיות, ופירסום בית הספר בפורטלי אינטרנט גדולים.
כל אותו זמן ישבו התובעים בחיבוק ידיים ולא פעלו לקדם את הקמתו של בית הספר. למרות זאת, שיווק בית הספר הניב הכנסות של 160,000 ₪, וזאת בתקופת פעילות קצרה של כ 10 חודשים בלבד.
דא עקא, עקב היעדר מעורבותם של התובעים נוצרו קשיים בשיווק בית הספר למכירות. הנתבעים קיימו מספר ישיבות עם התובעים ובמהלכן הבהירו להם כי המצב אינו יכול להימשך וכי הם ייבים להירתם לקידום בית הספר באופן רציני ואולם הדברים לא הסתייעו.
14. הנתבעים אף הציעו לתובעים להנחות קורסים במסגרת פעילות סטארט תוך חלוקה שווה של ההכנסות בין התובעים לבין הנתבעים, ואולם, רק התובעת 1 נענתה להצעה זו, וקיבלה מהנתבעת 3 סך כולל של 6,000 ₪ (נספח 16 לתיק המוצגים).
15. הנתבעים העבירו לתובעים דו"ח מפורט המציג את פעילות השיווק של בית הספר למכירות ואת ההכנסות שהתקבלו משנת הפעילות הראשונה בו (נספח 17 לתיק המוצגים) ואת הוצאותיו (נספח 19 לתיק המוצגים).
16. למרות האמור, במהלך ישיבה שהתקיימה ביום 11.11.2013 הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול ההסכמים, אשר לאחריה נתקבלה הודעת ביטול בכתב מיום 8.12.2013.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ראיותיהם ועדויותיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי במובן זה שעל הנתבעים להשיב לתובעים 2-5 75% מהסכום אותו שילמו, ואילו לתובעת 1 יש להשיב את מלוא הסכום אותו שילמה. להלן נימוקי למסקנה זו.
חלוקת התפקידים החוזית בין הצדדים
17. ראשית אומר, כי מקובלת עלי עמדת הנתבעים לפיה הסכמי ההתקשרות שבין הצדדים אינם הסכמי השקעה אלא הסכמי מכר, על פיהם מכרו הנתבעים לתובעים 2.5% מהפעילות והזכות לרווחים של בית הספר. מסקנה זו עולה באופן ברור מהוראת סעיף 4 להסכמי ההתקשרות.
המשמעות האופרטיבית של ממצא זה הינה כי הנתבעים אינם חייבים להוציא את הכספים ששילמו להם התובעים לצורכי המיזם, והם רשאים להשתמש בכספים אלה כאוות נפשם.
18. שנית, עיון בהסכמי ההתקשרות ובמצגת מלמד באופן ברור שבהקצאת הסיכונים בין הצדדים, הנתבעים הם אלה שהיו אחראים לשיווק בית הספר, ועליהם הוטלה החובה לעשו את כל המאמצים הסבירים הדרושים כדי לגרום לכך שיירשמו תלמידים לבית הספר.
מסקנה זו נלמדת משורה של ראיות:
א. בראש ולראשונה - לשון הסכמי ההתקשרות עצמם. סעיף 7 להסכמי ההתקשרות קובע מפורשות כי:
"מוסכם בזאת כי צדדים א' וב' להסכם זה (הנתבעים – ר.א.) יעסקו בניהול ובהובלת המיזם באמצעות חברת הונסטי יזמות עסקית בע"מ לטובת הקמה וקידום של בית הספר למכירות, הכשרת מנחים מקצועיים, פיתוח והכנת חומרים מקצועיים, הקמת אתר והשקעה בפירסום שיווק הקורסים בישראל באמצעים שונים בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי"
ב. במצגת אותה הציגו הנתבעים בפני התובעים בשלב הטרום חוזי נאמר מפורשות (עמ' 22) כי הנתבעים ינהלו את בית הספר למכירות וכי:
"שיווק בית הספר יעשה בניהול אבי גמבש ומוטי אלוני ובשיתוף המנחים השותפים (צוות חשיבה שיתופי)"
ג. חלוקת תפקידים זו הינה הגיונית בשים לב למיהותם של הצדדים.
מרבית התובעים, פרט לתובעת 1, היו בעת הרלוונטית שכירים במישרות בכירות אצל צדדים שלישיים. כך, התובע 2 הינו עובד חברת מייקרוסופט, והתובעים 3-4 הינם עובדי התעשייה אווירית בתפקידי ניהול. מטבע הדברים מישרות מסוג זה אינן מתיישבות עם מטלות שיווק, אשר דורשות עבודת כיתות רגליים אצל לקוחות פוטנציאליים בשעות העבודה, התכתבויות אינסופיות, ופגישות עימם. במילים אחרות, לא סביר להניח כי תובעים אלה יטלו על עצמם מטלה זו שכן אין באפשרותם למעשה לקיים אותה.
מאידך, התובעים מאורגנים כבר במסגרת הנתבעת 3 ובית הספר "סטארט" לאימון אישי שהיה בבעלותם. הוכח במשפט, שלבית ספר זה יש משרדים, מזכירות, ומערכת שיווק (עמ' 40 ש' 15-20). הנתבעים גם מעורים בתחום האימון האישי אשר נושק ממילא לתחום לימוד המכירות, ויש להם דריסת רגל והיכרות עם השוק הפוטנציאלי ועם הלקוחות הפוטנציאליים. אך הגיוני הוא שעבודת שיווק בית הספר תבוצע על ידי הנתבעים באמצעות הפלטפורמה שכבר קיימת ממילא.
חיזוק למסקנה זו נמצא גם בסעיף 8 להסכמי ההתקשרות בו נקבע כי מערכת ההנה"ח של בית הספר תיעשה באמצעות הנתבעת 3. כידוע, הנה"ח דורשת מינהלה לא מעטה – הזמנות, חשבוניות, קבלות, וטיפול בכספים שמתקבלים. הוראה זו מתכתבת היטב עם המסקנה שעבודת השיווק הוטלה על הנתבעים.
ד. זאת ועוד, גם הנתבעים מודים כי עיקר הנטל של עבודת השיווק של בית הספר הוטלה על כתפיהם. כך, בסעיף 21 לתצהיר הנתבע 1 (הזהה לסעיף 22 לתצהיר הנתבע 2) מודים הנתבעים כי:
"פעלנו באופן נמרץ, וללא הרף, תוך השקעה של כספים ומשאבים ניכרים, לטובת הקמתו וקידומו של בית הספר למכירות. במסגרת זאת, ניהלנו מגעים עסקיים עם לקוחות פוטנציאליים, ערכנו פגישו פרזנטציה ושלחנו הצעות מחיר לגורמים הרלוונטיים"
אמנם נכון, כי בשלב כלשהו התובעת 1 נטלה על עצמה לעשות מאמצי שיווק של בית הספר ואף גרמה לכך שהיו 7 או 9 מעוניינים ברישום לקורס (ר' נספחים 13א' ו – 13ב' לתיק המוצגים, וכן עמ' 16 בש' 20-21). דא עקא, אין בכך כדי לשנות את מערך ההתחייבויות בין הצדדים וחלוקת התפקידים ביניהם. אך טבעי הוא שהתובעת 1 אשר שילמה מכספיה לנתבעים תרצה בהצלחת בית הספר, ולשם כך תנסה להביא נרשמים לקורסים. ואולם, אין בכך כדי לשנות את חלוקת המטלות הבסיסית אשר נקבעה בהסכמי ההתקשרות בין הצדדים לפיה, הנתבעים הם אלה שאחראים לשיווק בית הספר ורישום התלמידים.
מהות התחייבות הנתבעים
19. משנמצא לעיל כי הנתבעים התחייבו לשווק את בית הספר ולגרום לרישום תלמידים לקורסים, נשאלת השאלה מה המהות של חיוב זה. במילים אחרות, האם הנתבעים התחייבו לכך שיירשמו תלמידים לקורסים של בית הספר, שמא התחייבו רק לעשות את כל הנדרש לשם כך שיירשמו תלמידים לקורסים.
20. הנה כי כן, ברמה המשפטית השאלה היא האם התחייבותם של הנתבעים הינה חיוב תוצאתי או חיוב השתדלות. האבחנה בין חיוב תוצאתי לבין חיוב השתדלות היא ברורה. חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה. בחיוב השתדלות ישא החייב באחריות רק אם אי השגת התוצאה המבוקשת קשורה להתרשלותו של החייב או לחוסר מיומנותו (ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל (28.9.95), ע"א 10745/06 קרן אזולאי נ' המכללה האקדמית אורט סינגאלובסקי– פולק ת"א ( 13.7.09), וכן ר' עוד פרידמן – כהן, "חוזים", כרך ג', בעמ' 386-390.
ביישום לענייננו, נוכח העובדה שאין חולק כי בסופו של יום לא נרשמו תלמידים כלשהם לבית הספר, הרי שככל שייקבע כי המדובר בחיוב תוצאתי ולא בחיוב השתדלות – הרי שהמסקנה המתחייבת היא שהנתבעים הפרו את התחייבותם החוזית. מאידך, ככל שמדובר בחיוב השתדלות, השאלה בה יש להכריע הינה האם הנתבעים עשו מאמצים סבירים לרישום תלמידי בבית הספר.
21. הצדדים לא הרחיבו בעניין זה בטיעוניהם, ואולם דומני כי אין מנוס מלהכריע בשאלה זו, שכן הינה מהותית למשפט.
לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים ובראיותיהם, סבורני כי המסקנה הינה שהתחייבותם של הנתבעים בהסכמי ההתקשרות הינה חיוב השתדלות בלבד.
דהיינו, הנתבעים התחייבו לעשות מאמצים סבירים על מנת לשווק את בית הספר ולגרום לכך שיירשמו אליו תלמידים, אך לא התחייבו לכך שבפועל יירשמו תלמידים לבית הספר, וייפתחו קורסים.
מסקנה זו נובעת הן מהסכמי ההתקשרות והן מההגיון מסחרי.
ראשית, הסכם ההתקשרות אינו נוקב בחיובים מוחלטים כגון כמה תלמידים צריכים להירשם לקורסים, מהו המועד, לאחר כריתת הסכמי ההתקשרות, בו תיבחן שאלת מועדי ביצוע וכיו"ב "עוגנים" אשר בהם ניתן להיאחז כבסיס לקביעת ממצא בדבר התוצאה. לשון סעיף 7 הינה "פתוחה" והיא נוקבת אך ורק בסוג מאמצי השיווק שעל הנתבעים לבצע.
שנית, עניין ידוע הוא שלא כל מאמצי השיווק נושאים פרי. במקרים רבים אדם או תאגיד עושים מאמצי שיווק רבים למוצר או שירות, ומשקיעים זמן, כח אדם וכספים רבים. אך למרות כל המאמצים השיווקיים - המוצר אינו נוחל הצלחה מסחרית. אין באי ההצלחה המסחרית לכשעצמה, כדי ללמד על הפרת החיוב השיווקי.
רוצה לאמר, ככלל, ובהיעדר הוראה חוזית ברורה, חיוב המטיל על צד אחד לעשות מאמצי שיווק למוצר או שירות הינו מטיבעו חיוב השתדלות, שכן התנהגותם הצרכנית של צדדים שלישיים אינו עניין שהמתחייב יכול לשלוט בו. המתחייב יכול לשלוט אך ורק במאמציו שלו. לכן, במקרים אלה, ובהיעדר הוראה חוזית חד משמעית, כל שיש להוכיח הוא שההתחייבות בוצעה ברמה מקצועית סבירה הדרושה להשיג את התוצאה המקווה (פרידמן – כהן הנ"ל, בעמ' 390).
אציין כי נראה שאף התובעים אינם חולקים על כך חיובם של הנתבעים בהתאם להסכמי ההתקשרות היה חיוב השתדלות בלבד. ר' בעניין זה עדותו ההגונה של התובע 2, בעמ' 18 לפרוטוקול אשר העיד כי:
"לשאלת בית המשפט אם היית סבור שהם עובדים קשה אך לא מביאים תוצאות היתה לך טענה כלפיהם, אני משיב – לא. אני טוען כי העשייה שלהם התמקדה בחודשיים שלושה. הם כנראה הצליחו בעסקיהם האחרים ביו היתר בזכות הכסף שלנו. זו התחושה והקשר."
הנה כי כן, טענת התובעים הינה כי הנתבעים לא עשו את המאמצים השיווקיים הסבירים הנדרשים להקמת בית הספר. טענה זו נבחן כעת.