ב) ראוי שהחוקה שלנו תיתן ביטוי גם לרב גוניות ולרב תרבותיות של החברה הישראלית. היטיב לבטא זאת המשורר (ועורך הדין) מירון איזקסון – בקובץ שירים ישראלי-ערבי, פרי עטם של המשוררים: נעים עריידי ומירון איזקסון, שיצא לאור בפריז בצרפתית, בעברית ובערבית, תחת הכותרת: נולדנו בישראל, ولدنا في إسرائيل, NES EN ISRAEL (2003).
וכך קורא הבית הפותח משירו של איזקסון, שכותרתו: לפי מה:
"לפי מה מתחלק בית
לפי אנשים, או לפי פתחים
לפי מה נחלקת ארץ
לפי פני אדם, או לפי שיחים".
השלים את הדברים – גם זאת בלשון פיוטית, הנשיא שמעון פרס ז"ל, שכתב את ההקדמה לספר שירים זה, בתוקף מעמדו כחתן פרס נובל לשלום וציין (בתרגום חופשי מצרפתית):
"שני עמים. שני בתים. שתי לשונות. גורל אחד.
גורל אחד, שאין לכופפו בפני החרב.
גורל אחד המגולם בענף הזית, שאין לוותר עליו".
לו יהי.
המשנה לנשיאה (בדימ')
השופטת ע' ברון:
1. אני מצטרפת בהסכמה לחוות דעתה של חברתי הנשיאה א' חיות בעתירות שלפנינו, לדרך הילוכה ולתוצאה שאליה הגיעה בסוגיות העקרוניות שהובאו לפתחנו. כשם שהבהירה הנשיאה בחוות דעתה, אין בהוראות חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: חוק-יסוד: הלאום או חוק-היסוד) כדי לשלול את "מאפייני הזהות הגרעיניים" של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אף אני סבורה כי יש לפרש את הוראותיו של חוק-יסוד: הלאום פרשנות מקיימת, העולה בקנה אחד עם חוקי-היסוד האחרים ועם העקרונות והערכים שהוכרו בפסיקתו של בית משפט זה כחלק מהמארג החוקתי הישראלי, ובראשם עקרון השוויון. רבות נכתב והובהר על ידי חבריי, ואבקש להוסיף התייחסות קצרה משלי.
2. לפנינו עתירות נוספות שבהן מתבקש בית משפט זה להורות על בטלות הוראה שבחוק יסוד. עתירות מסוג זה מעוררות שאלות כבדות משקל לגבי קיומן של מגבלות החלות על סמכותה של הכנסת בכובעה כרשות המכוננת; וכן שאלות בדבר סמכותו של בית משפט זה לערוך ביקורת שיפוטית על חקיקת יסוד.
כבר נאמר בסוגית הביקורת השיפוטית על נורמות חוקתיות כי היא "סבוכה היורדת לשורש הלגיטימיות של הרשות המכוננת לקבל הסדרים חוקתיים, המשנים את אופיים של חוקי היסוד, ולשורש סמכותו של בית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית על תוצרי פעולתה של הכנסת כרשות מכוננת. עם זאת, הכירו בתי המשפט בישראל בקיומם של עקרונות על שאינם ניתנים לשינוי. גם חוקי היסוד שלנו הניחו את העיקרון החוקתי העיקרי, שספק אם הוא ניתן לשינוי, המתייחס לאופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה" (בג"ץ 4908/10 בר-און נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(3) 275, 310 (2011)). ביסודה של סוגית הביקורת השיפוטית עומדת התפיסה כי סמכותה של הכנסת בכובעה כרשות מכוננת אינה בלתי מוגבלת וכי ישנם ערכים שגם היא כפופה להם, כמושכלות יסוד המגלמות את זהותה של מדינת ישראל באופן שביטולן שקול לפירוקה (אריאל בנדור "המעמד המשפטי של חוקי-יסוד" ספר ברנזון כרך שני בני סברה 119, 142 (אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים, תש"ס)). יתר על כן, בספרות המשפטית הובעה עמדה שבעקבות המצב המשטרי הייחודי למדינת ישראל, המאופיין בהעדר חוקה נוקשה וכן בקלות יחסית שבה ניתן לחוקק ולתקן את חוקי-היסוד, צריך שתהיה נכונות רבה יותר לביקורת שיפוטית בנושא זה (Suzie Navot and Yaniv Roznai, From Supra-Constitutional Principles to the Misuse of Constituent Power in Israel, 21(3) European Journal Law Reform 403, 421-422 (2019)). באופן דומה, הובעה עמדה שכאשר הרשות המכוננת עושה שימוש ב"משמעת קואליציוניות" בעת חקיקת חוקי-יסוד, ישנו מקום להתערבות שיפוטית בתהליכים שהובילו לחקיקתם (ראו: אמנון רובינשטיין ויובל גבע "יש חברי-כנסת בירושלים? הערות על גבולות המשמעת הפוליטית" 23-19 (4.7.2021) https://ssrn.com/abstract=3880016). ניתן לתמצת ולומר שהלגיטימיות של הביקורת השיפוטית קשורה, לפחות בחלקה, בתהליך שהוביל לתיקון החוקתי. כלומר, ככל שמלאכת הרשות המכוננת מורכבת, כוללנית ומקיפה, תוצריה ייהנו מלגיטימציה דמוקרטית רבה יותר ומנגד הנכונות לביקורת שיפוטית תפחת (Yaniv Roznai, Amendment Power, Constituent Power, and Popular Sovereignty: Linking Unamendability and Amendment Procedures, in The Foundations and Traditions of Constitutional Amendment 23, 46–48 (Richard Albert, Xenophon Contiades and Alkmene Fotiadou eds., 2017).