4. ולענייננו – אמת היא שחוק-יסוד: הלאום מתמקד ברגל אחת מתוך שתי הרגליים של זהות המדינה; אך יש להשקיף על חוק זה כפרק בחוקה שבהתהוות, המעגן את מרכיבי הזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית; והמשמעות היא שאין הוא בא לשלול במאום את מרכיבי הזהות של המדינה כמדינה דמוקרטית. מדינת ישראל היא מדינת יהודית ודמוקרטית – זוהי אקסיומה שאינה דורשת הוכחה; וכפי שבין שתי נקודות עובר קו ישר – בין שני עקרונות אלה מתקיים יחס של "כלים שלובים". אין האחד כפוף לשני, והוצאת אחד מיסודות אלה מן המשוואה, משולה לביטוי "חצי בן אדם". זו תמצית זהותה של מדינת ישראל, על כל מורכבותה וייחודיותה.
על רקע זה, מדינת ישראל מחויבת לקדם את מפעלו ותרבותו של העם היהודי, על שלל זרמיו והמחנות השונים הפועלים בקרבו. הכעס והתסכול של מיעוטים לא-יהודים שאף הם אזרחי המדינה, אל מול קידומו של המפעל היהודי תוך תחושה של הדרתם, הוא מובן; הדברים משתקפים בעתירות שלפנינו ועלו גם בדיון שקיימנו בעניינן. בהמשך לכך, בולטת במיוחד הבחירה המודעת שלא לציין את ערך השוויון בחוק-יסוד: הלאום; וגם אני שותפה לעמדה שהביעה חברתי הנשיאה א' חיות (פסקה 44 לחוות דעתה), וכפי שציינו חבריי (פסקה 5 לחוות דעתו של השופט י' עמית; פסקה 6 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן; פסקה 26 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז; פסקה 14 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז), שמוטב היה שחוק-יסוד: הלאום יבהיר את מחויבות המדינה לשוויון זכויות מלא לכלל אזרחיה. במקום אחר כבר ציינתי כי כאשר עסקינן בחוקים הצהרתיים, מן הראוי שאלו יבטאו את ערכי היסוד של המשפט החוקתי הישראלי כהווייתו (בג"ץ 3390/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' הכנסת, פסקה 2 לחוות דעתי (8.7.2021)); והדברים נכונים ביתר שאת כאשר עניין לנו בחקיקת יסוד הצהרתית. ועוד להשקפתי, עיגון עקרון השוויון בחוק-יסוד: הלאום מתבקש במיוחד בנסיבות שבהן המחוקק-המכונן בחר להעלות את החזון הציוני לרמה חוקתית, שכן "האתוס הציוני ודאי לא נועד לשלול זכויות מבני אוכלוסיות אחרות. מחויבות ציונית וציונות אינה מלה גסה במדינה ישראל אלא ערך מרכזי, אינה סותרת כלל את ערך השויון, המעוגן בהכרזת העצמאות" (בג"ץ 9518/16 הראל נ' כנסת ישראל, פסקה סב לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין (5.9.2017)).
אמנם בהיעדר התייחסות מפורשת לשוויון לוקה חוק-היסוד בחסר, ונחזה כפוגע ברגשות הציבור הלא-יהודי במדינת ישראל; אך כפי שהדגישו חבריי בחווֹת דעתם, אין בית המשפט בוחן את רגישותו וסובלנותו של המחוקק. בבחינת לא נמיר את שיקולי המחוקק בשיקולינו אנו, בוודאי לא כאשר מדובר בחוק-יסוד (ועודנה מרחפת השאלה אם נתונה לבית משפט סמכות לביקורת שיפוטית בנושא זה). ממילא, וזה העיקר, היעדרו של עקרון השוויון בחוק-יסוד: הלאום אינו מפחית מחשיבותו הדקלרטיבית של חוק-היסוד בדבר רכיב הזהות היהודית של המדינה; כפי שהיעדרו אינו גורע מרכיב הזהות הדמוקרטית של המדינה.