ד. סעיף 7 לחוק הלאום – התיישבות יהודית
40. הוראת סעיף 7, שכותרתה "התיישבות יהודית" (להלן: סעיף ההתיישבות היהודית), קובעת כדלקמן:
"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה" (ההדגשות הוספו).
41. לטענת העותרים, סעיף ההתיישבות היהודית קובע את הערך החוקתי של התיישבות יהודית ומעניק לה עדיפות. הוא פוגע קשות בשוויון בהיותו מפלה מי שאינו יהודי בהקצאת משאבי המדינה. לטענת העותרים, סעיף ההתיישבות היהודית מאפשר הפלייה במגורים על בסיס לאום, ומאפשר העדפתו של הציבור היהודי בהקצאת משאבים ותכנון, וזאת באמצעות "עקיפתה" של הלכת קעדאן וריקונה מתוכן. היסטורית, המיעוט הערבי סובל מהקצאת משאבים בלתי שיוויונית, בעיקר בתחום הדיור והקרקעות. ההתיישבות בישראל מתאפיינת במידה רבה של סגרגציה והפרדה במגורים. בעניין קעדאן נפסלה מדיניות הקצאת הקרקעות להתיישבות יהודית ונקבע כי אין צידוק להקצאה נפרדת של קרקע לקהילה של יהודים שאין להם אפיון ייחודי מלבד יהדותם. היהודים הם קבוצת הרוב במדינה, אשר אינה נזקקת להגנה כדי לשמר את תרבותם. הלכת קעדאן הפסיקה את השימוש בקריטריון הלאום בהקצאת מקרקעי מדינה, לפחות באופן גלוי. מנגד, חוק הלאום מכשיר – באופן חוקתי – התחשבות בלאום בעת הקצאת מקרקעין ומשאבי דיור ובכך הוא מכשיר מדיניות מדירה ומפלה של הפרדה בהתיישבות ובדיור על רקע דת ולאום. הדבר מאפשר הפליה בהקצאת קרקעות ואת הרחבת ההדרה של מיעוטים. לכן, סעיף ההתיישבות היהודית נוגד את הלכת קעדאן, את חוק ועדות קבלה וצעדים ממשלתיים נוספים שננקטו לטיפול בהפליה במגורים בערים. חוק הלאום אינו הצהרתי או סמלי בלבד, אלא הוא נועד לשנות מציאות משפטית ו"לסובב את הגלגל לאחור" בכל הקשור בהקצאת משאבי קרקעות ודיור.
לטענת הכנסת, התיישבות יהודית היא ערך יסוד במדינה כך שאפיונה כערך לאומי אינו פוגע בערכי היסוד של השיטה. לעמדתה, יש ליתן משקל לכך שסעיף ההתיישבות היהודית מנוסח באופן דקלרטיבי. הוא במכוון אינו מקנה זכויות אישיות; במישור הפרט – חל עקרון השוויון. עם זאת, עיגון ערך ההתיישבות היהודית באופן דקלרטיבי אין משמעותו כי ערך זה חסר תוכן מעשי. הערך הלאומי של התיישבות יהודית אינו מוחלט ויידרש, לצורך יישומו במקרה הקונקרטי, איזון אופקי בינו לבין הערכים והזכויות המתנגשים.
לעמדת היועמ"ש, פרשנותו הראויה של סעיף ההתיישבות היהודית, מנקודת מבט רחבה, אינה מלמדת על פגיעתו בזכות החוקתית לשוויון או על ביטולה של הלכת קעדאן. רישא הסעיף הוא "הצהרתי בעיקרו" (סעיף 212 לתגובת היועמ"ש) ומבטא עמדה לפיה התיישבות יהודית היא ערך לאומי. לעמדת היועמ"ש, הפרשנות החוקתית המקיימת וההרמונית של סעיף 7 לחוק הלאום חייבת להיעשות לצד חוק יסוד כבוד האדם, ולא כהוראה חוקתית בודדת. עמד על כך המשנה ליועמ"ש בדיוני הוועדה המשותפת, תוך שהוא מדגיש כי פרשנות הסעיף אינה מצדיקה או מובילה להקמת יישובים ליהודים בלבד, בשל הפגיעה הקשה בשוויון של מי שאינם יהודים. בנוסף, סעיף 7 לחוק הלאום אינו מתיר הקמת יישובים נפרדים ליהודים, שלא יתירו קבלת מי שאינו יהודי בשם ההכרה בהתיישבות היהודית כערך לאומי. הוא גם אינו מתיר לרשויות המדינה להעניק תמריצים רק לאזרחים יהודים, מבלי להעניק תמריצים אלו לאזרחים שאינם יהודים.