22. הנשיא ברק התייחס למישורים המרכיבים את המדינה היהודית: האחד – ציוני; השני – מורשתי. בין ההיבטים הציוניים התייחס הנשיא ברק בראש ובראשונה לקיומו של רוב יהודי, ולזכותו של כל יהודי לעלות למדינת ישראל. בכלל הרכיב המורשתי הוזכרה השפה העברית, וצוינו גם חגיו וסמליו של העם היהודי. במקום אחר הרחיב פרופ' ברק ביחס לרכיב הציוני, ואמר כי "'מדינה יהודית' היא מדינה שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה", וכי אחת ממטרותיה "להוות 'פתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל'". בהתייחסו לרכיב המורשתי הוסיף ואמר, כי "'מדינה יהודית' היא 'הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל', 'מדינה יהודית' היא מדינה שערכי החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל הם ערכיה. 'מדינה יהודית' היא מדינה שערכיה שאובים גם ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה. 'מדינה יהודית' היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב. 'מדינה יהודית' היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות, וערכיה של ההלכה היהודית הם חלק מערכיה הבסיסיים" (אהרן ברק "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" עיוני משפט כד 9, 10 (2000)).
23. המושג החוקתי מדינה יהודית, לא נתפרש אפוא כמתייחס אך למדינה אשר רוב יושביה – יהודים. מדינה יהודית גם אינה מצטמצמת להיותה מדינת הלאום היהודי, אשר מאווייה מסתכמים ב'שיבת ציון'. באומרנו כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית, מכוונים אנו גם לתכנים מורשתיים, תרבותיים, ציוניים, וסמליים של העם היהודי לדורותיו. כדברים האלה, השמיע חברי השופט הנדל: "לתפיסתי לא יהא זה נכון לפרש את המונח 'מדינה יהודית' כמבחן של זכותו של העם היהודי לקיום לאומי בלבד [...] המונח 'יהודית' אינו עניין של גיאוגרפיה בלבד, אלא גם של הסטוריה. יש לסמלי המדינה משקל בהגדרה הבסיסית של המדינה. כך אף ביחס למדינות אחרות. [...] גם הפסיקה אימצה גישה זו בעבר [...] נראה שהפרשנות הכוללת גם תכנים 'פנימיים' למונח 'יהודית' מדויקת יותר" (א"ב 1806/19 ח"כ ליברמן נ' ד"ר עופר כסיף, פסקה 8 (18.7.2019)). גם פרופ' גביזון המנוחה סברה, כי המדינה היהודית אינה 'רק' מדינה שבה 'רוב יהודי'. לדבריה, מעידים על כך "לא רק חוק השבות, אלא גם סמלי המדינה, הימנונה ומטרות החינוך הממלכתי שלה. אם רוצים לומר משהו רלוונטי למציאות בישראל היום, הבחירה האמיתית הינה איפוא בין ישראל כמדינת-לאום לעם היהודי לבין ישראל כמדינה הפועלת לפי ציוויי הדת היהודית. בשני המקרים, רוב יהודי בארץ ונסיונות להנצחתו הם כלי להשגת היהודיות המהותית" (רות גביזון "מדינה יהודית ודמוקרטית: זהות פוליטית, אידיאולוגיה ומשפט" עיוני משפט יט (3) 631, 645 (1995)).