36. נמצאנו למדים, כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, על נגזרותיו, הכיל בתוכו משחר כינונו ערכים שונים, יהודיים ודמוקרטיים. הערכים הללו הם אשר צרים את צורתה של הזכות החוקתית לשוויון, והם אֵלו שתוחמים את גבולותיה. על דרך הכלל, תתקיים הרמוניה בין הערכים היהודיים לבין הערכים הדמוקרטיים; הם ינעימו זה לזה בהלכה, ויפרו זה את זה למעשה. ברם, לא לעולם חוסן, ולעיתים יתכן שתתגלע סתירה בין הערכים השונים. באותם מצבים, ידרש בית המשפט לבחון את נסיבותיו הפרטניות של העניין הנדון, את מאפייניו, את הערכים המתגוששים בקרבו; ולמצֵעַ ביניהם. מלאכת איזון שכזו מקובלת וידועה כל אימת שערכים חוקתיים שונים נוגעים זה בזה אפילו כמלוא נימה. ערך חוקתי כמעט לעולם אינו עומד לבדו – עמו ולעומתו ניצבים ערכי-יסוד נוספים. זכות פוגשת בזכות, לעיתים נתקלת בחברתה, אף מתנגשת; יש לאזן ביניהן. הזכות לשוויון המכילה בתוכה ערכים יהודיים מזה ודמוקרטיים מזה, משקפת את הסיפור הישראלי בזעיר-אנפין. פעמים שהערכים השונים נותנים רשות אלו לאלו, פעמים שהם מציבים אתגר. כללי ההכרעה ביניהם אינם ברורים וחד-משמעיים, מצריכים חיקור, איזון, מיצוע. זאת תורת הזכות לשוויון (ודוק: הביטוי שוויון, כשלעצמו, אינו נהיר כל צרכו, מובנים רבים לו, בהקשרים שונים (יש מי שמנה 108 משמעויות של שוויון), ותמיד זוקק פירוש, ולא רק איזון מול ערכים אחרים (נדרשתי לכך בהרחבה בפסק הדין שניתן היום בענין עדאלה בפסקה 71 ואילך).
37. משהָרְאֵנוּ לדעת, כי היקפה של הזכות לשוויון מושפע מראשיתה גם מערכיה היהודיים של המדינה, עדיין עלינו לבחון האם עתה, משנחקק חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, נשתנה היחס שבין הערכים הדמוקרטיים שבבסיס הזכות לשוויון, לבין ערכיה היהודיים? כלום נקבעו כללים המעניקים בכורה למי מהם? האם נוספו רכיבים יהודיים שלא הוכרו עד כה? נרדה נא אל הוראותיו של חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אשר בעטיין יצא קצפם של העותרים; נראה הכצעקתם.
חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
38. בסעיף 1 לחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, נקבע: "(א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל. (ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית. (ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". במסגרת העתירות נשמעה טענה, שלפיה מתן זכות להגדרה עצמית לאומית לבני העם היהודי בלבד, פוגע בזכותם של אזרחים שאינם יהודים במדינת ישראל, בהם דרוזים וערבים ישראלים. דא עקא, כאמור, מדינת ישראל הוכרה כמדינת הלאום היהודי כבר במסגרת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מדינת לאום, מהווה אחד מאבני-הבניין הבסיסיים של המדינה היהודית, והדבר זכה לביטוי מפורש עוד בראשית ימי המדינה, בגדרי הכרזת העצמאות. מדינת ישראל הריהי, מבחינת הזהות הלאומית, מדינת לאום יהודית; היא איננה מדינה דו-לאומית. זכויות-היסוד השונות שנקבעו במסגרת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתנו אפוא כולן על דעת כן, וכדי לעגן בחוק היסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שם, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מקומו של השוויון, כאמור לעיל, כפועל יוצא מן הזכות לכבוד; זהו שוויון בזכויות הפרט. מקום עיגונו של השוויון איננו בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, משום שאין זכות לאומית להגדרה עצמית במדינת ישראל למיעוטים שאינם יהודים. העיקר, במענה לנטען, הוא זה: חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אינו מקנה זכויות פרט עודפות לבני הלאום היהודי, ביחס לזכויות המיעוטים במדינת ישראל. זכויות הפרט היו ויהיו – בשווה. השוויון האזרחי בין כל יושבי הארץ – שוויון שהוא ערך יהודי וערך דמוקרטי כאחד – מעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וממנו לא נגרע מאומה.