26. בנוסף נטען כי טעה בית המשפט בכך שדחה את תביעת המערערות בעילת הפרת סימן מסחרי, וכן את תביעתן בגין עוולת גניבת עין, ובכך שלא ייחס אחריות מלאה למשיבות לכל הפרות הסכם הפשרה על ידי צדדים שלישיים הפועלים מטעמן. הודגש כי הסכם הפשרה קובע במפורש כי ההתחייבויות בהסכם יחולו על המשיבות "וכל מי מטעמן", ועל כן לא היה מקום לפטור את המשיבות מאחריות להפרות שבוצעו על ידי המשביר, אף כי זו לא התקשרה ישירות עם המשיבות. המשיבה לא טרחה להעביר את הסכם הפשרה לזכייניה, אלא הסתפקה בלהעביר אליהם נוסח חלקי, שאינו כולל סעיפים מרכזיים שבו, וזאת בכוונת מכוון. כמו כן, נטען כי בית המשפט נקט בגישה מקלה עם המשיבות בקביעת היקף ההפרות המחייבות בתשלום פיצוי, בכך שקבע כי חלק מההפרות בוצעו על יסוד פרשנות בתום לב של הסכם הפשרה, כאשר היה מקום לקבוע כי כל ההפרות שהוכחו לפניו הן הפרות אשר המערערות זכאיות בגינן לפיצוי הולם. נוכח היקפן של ההפרות, חומרתן, התמשכותן, אופיין הסדרתי,
--- סוף עמוד 19 ---
הרווח העצום שהפיקו המשיבות מהן וחוסר תום ליבן, התבקש בית המשפט להורות על הגדלת סכום הפיצוי, באופן משמעותי. בנוסף טענו המערערות כי לא היה מקום לדחות את תביעתן לקבלת צו למתן חשבונות כלפי המשיבות.
27. לשלמות התמונה יצוין כי לשם חיזוק טענתן לפיה יש להורות על ביטול הסכם הפשרה, הגישו המערערות ביום 12.6.2017 בקשה להוספת ראיות במסגרתה התבקשה הגשתן של ראיות נוספות המתייחסות לטענתן להפרות נוספות של המשיבות לאחר מתן פסק הדין בתביעה, אשר יש בהן לטענתן כדי להוכיח כי אין עוד תוחלת להסכם הפשרה.
28. כאמור לעיל, גם המשיבות הגישו ערעור מצדן על פסק הדין (ולהלן יפורטו טענותיהן בערעור במשולב עם טענותיהן בהתייחס לערעור המערערות). המשיבות הדגישו כי מתוך אלפי ההפרות של הסכם הפשרה אשר פורטו בכתב התביעה שהגישו המערערות, התקבלו רק חלק מזערי מן הטענות. אלא שלטענת המשיבות, גם הפרות אלה אינן יכולות להיחשב כהפרות של הסכם הפשרה, שכן מדובר בפרשנות לגיטימית של המשיבות להסכם הפשרה. בנוסף, מדובר בפרסומים אשר נעשו בשל הסתמכותן של המשיבות על קביעות רבות שניתנו במסגרת הליכים משפטיים קודמים, כאשר המערערות שבו ומחזרו את אותן הטענות שהעלו ואשר נדחו זה מכבר. כך, במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי "נפתחו" מחדש סוגיות רבות שכבר נידונו והוכרעו, ונקבע לגביהן בעבר במפורש כי אין מדובר בהפרות של הסכם הפשרה. בהקשר זה מפנות המשיבות להכרעת בית משפט זה ברע"א 3901/12 [פורסם בנבו]. כמו כן נטען כי לא היה מקום לקבוע כי המשיבות הפרו את הסכם הפשרה בשל שימוש שעשו בתמונת האמן, מכיוון שמדובר בתמונה שנרכשה על ידי המשיבות בקשר ליצירה אחרת שלו והסכם הפשרה לא דן בה. יש גם לבטל את הקביעה המייחסת למשיבות את ההפרות מצד גורמים שלישיים, שכן הקביעה כי הוראות הסכם הפשרה לא הועברו לכל הצדדים השלישיים הרלוונטיים לא התבססה על ראיות. מה גם שנטל ההוכחה בעניין זה רובץ על המערערות.