--- סוף עמוד 21 ---
תמצית טענות הצדדים (ע"פ 8000/17)
33. כפי שצוין לעיל, המשיבות הגישו ערעור גם על החלטות בית המשפט המחוזי בבקשת הבזיון השנייה. בערעורן הן חזרו על טענותיהן שהעלו במסגרת שני הערעורים האחרים. לטענתן לא היה מקום לחייבן בתשלום קנס עבור פעולות שנקבע כי הן מהוות הפרות של הסכם הפשרה, שכן לדעתן אין מדובר כלל בהפרות. בית המשפט המחוזי גם שגה שגיאה מהותית בהכריעו כי יש לקבוע קנס בגין כל הפרה והפרה, חלף קנס יומי בגין כל ההפרות, כפי שקבע בית המשפט ברע"א 3901/12 [פורסם בנבו]. לטענתן, אין להטיל "כפל קנס" בגין אותו יום. הטלת הקנס אמורה להתייחס למשך ההפרה, בין אם מדובר בהפרת הוראה בודדת מתוך פסק דין ובין אם מדובר בהפרה של יותר מהוראה אחת. כמו כן, שגה בית המשפט משביסס את החלטתו על פרשנות ההסכם כפי שנקבעה בפסק הדין.
34. לטענת המשיבות בית המשפט המחוזי צריך היה לקבל את טענתן כי הליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו ההליך המתאים לדיון בטענת המערערות, שכן המערערות עצמן הגישו תביעה אזרחית המבוססת על אותן טענות. מכאן המסקנה, כי הייתה קיימת מחלוקת של ממש ביחס לסוגיות הנדונות. ועוד, היה על בית המשפט לקבוע כי ניתן לקנוס אותן בגין הפרות הסותרות את קביעות פסק הדין, רק החל ממועד מתן פסק הדין והלאה (היינו מיום 28.8.2016), ולא להחיל עליהן "קנס לאחור" על בסיס אותן קביעות בהתחשב במעשים שקדמו לאותו מועד.
35. מנגד טענו המערערות כי אין בסיס לטענות המשיבות בנוגע להפרות ההסכם בגינן חויבו בתשלום קנס, ואין מקום לטענה כי קיימת בענייננו "מחלוקת כנה" ביחס להפרות. הודגש כי בהחלטה בבקשת הבזיון השנייה, בית המשפט נקט גישה מקילה מאוד עם המשיבות, כאשר לא נלקחו בחשבון לעניין תשלום הקנס, הפרות שלגביהן נקבע בפסק הדין כי הן נעשו על יסוד פרשנות אפשרית של הסכם הפשרה, אף אם אותה פרשנות נדחתה לגופו של עניין על ידי בית המשפט. כל עוד לא בוטל הסכם הפשרה הוא מחייב וניתן לכוף את מי שמפר אותו בסנקציות לפי פקודת בזיון בית משפט. ממילא אין מקום לטענה כי ניתן היה להטיל סנקציה רק החל ממועד מתן פסק הדין. בית המשפט המחוזי צדק גם כאשר דחה את טענת המשיבות לעניין חישוב הקנס היומי, טענה שלו הייתה מתקבלת, היה בה כדי לתמרץ את המשיבות להפר את הסכם הפשרה מספר רב של פעמים באותו יום.
--- סוף עמוד 22 ---
36. ולבסוף יצוין כי לאחר שהוקדשו שני מועדי דיונים לשמיעת טיעוני הצדדים בבית משפט זה, הוצע לצדדים מתווה אפשרי שעשוי היה לייתר את המחלוקות ביניהם, והם פנו להליך גישור במטרה להגיע להסדר מוסכם ביניהם. אולם, חרף הארכות שניתנו מפעם לפעם, במשך למעלה משנתיים ימים, לא עלה בידיהם להגיע לידי הסדר מוסכם. משכשל ניסיון זה, הגיעה העת להכריע בערעורים לגופו של עניין.