דיון והכרעה
37. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ושמיעת טענותיהם בעל פה בדיון לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים כולם להידחות (למעט בנקודה אחת בה מצאתי לנכון לקבל את אחת מטענות המשיבות, אם כי גם לגביה לא מצאתי נפקות מעשית כפי שיפורט להלן), וכך אציע לחבריי שנעשה.
38. נתחיל דווקא בערעור המשיבות. זאת מפני שטרם שנדון בטענתן העיקרית של המערערות שקמה להן עילה לביטול הסכם הפשרה בשל הפרתו, יש לבחון אם יש מקום לשנות מהחלטת בית המשפט שההסכם אכן הופר, שהיא השאלה המרכזית העומדת לדיון בערעור המשיבות.
ערעור המשיבות (ע"א 8277/16)
39. אפתח בטענתה המרכזית של המשיבות, כי "רובן ככולן" של ההפרות שמצא בית המשפט בהתנהלותן לא היו צריכות להיחשב כהפרות, לאור קיומן של החלטות שיפוטיות חלוטות קודמות שקבעו כי לא מדובר בהפרות של הסכם הפשרה. המשיבות ביקשו לבסס טענה זו בין היתר על דוקטרינות "מעשה בית דין", "מיצוי עילה", "השתק", "השתק פלוגתא" ו-"מניעות", ללא הבחנה מדוקדקת בקשר למערכת הכללים החלה על כל אחת מהדוקטרינות. עמידה מסודרת על קיומן של מי מהדוקטרינות תקדם אותנו לעבר ההכרעה.
40. דוקטרינת מעשה בית דין קובעת כי פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, מקים מחסום דיוני המונע התדיינות נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, בכל עניין או שאלה שהוכרעו בפסק הדין. שני שיקולים מרכזיים עומדים ביסוד הדוקטרינה, ומצדיקים שלא להידרש בשנית להליך שכבר נדון והוכרע לגביו. השיקול האחד, הבטחת סופיותן של הכרעות שיפוטיות וכפועל יוצא מכך יעילות ההליך
--- סוף עמוד 23 ---
השיפוטי. זאת על מנת למנוע הטרדתו של בעל דין שכנגד בעניין שכבר נדון והוכרע או שניתנה הזדמנות להעמידו לדיון ולהכרעה. השיקול השני נוגע לאינטרס הציבורי במניעת עומס יתר על מערכת בתי המשפט בהתדיינות חוזרת בעניינים שכבר נדונו. עניין זה קשור אף להיבט העקביות שבהכרעות השיפוטיות ולצורך בשמירה על האמון במערכת המשפט (ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 18 (12.4.2015)). כבר נאמר בהקשר זה בעניין ע"א 196/90 ירמיהו עיני, חברה לבנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריות, פ"ד מז(2) 111 (1993), כי:
"מדיניות שיפוטית נאותה, המקפידה על ההגינות הציבורית ועל קיום הליכים מסודרים ותקינים, מחייבת עקביות והתאמה במסקנותיהן של ערכאות שונות הדנות באותו עניין. ראוי על-כן להימנע מראש, ככל האפשר, מהעמדת המערכת המשפטית בפני דילמה של פסיקה אחרת." (שם, עמ' 135).