--- סוף עמוד 27 ---
משפט הוא מטבע הדברים הליך מצומצם בהיקפו אשר על דרך הכלל לא מתבררות בו מחלוקות עובדתיות משמעותיות ולא נערך במסגרתו בירור ראייתי נרחב. ברם, בענייננו, בהתחשב באופן שבו הכריע בית המשפט במסגרת בקשת הבזיון הראשונה בטענות להפרות הסכם הפשרה, תוך בירור וקביעה לגופו של עניין בהתייחס לכל הפרה נטענת, אינני סבור כי קיימת הצדקה עקרונית להחרגת מקרה זה מגדר הכלל של השתק פלוגתא, מטעם זה לבדו.
48. אקדים ואומר כי דין רוב רובן של טענות המשיבות, כי בית המשפט המחוזי חרג או סטה בפסק הדין שניתן בתביעה מההכרעות שניתנו בבקשת הבזיון הראשונה, להידחות. אדרבה, ניכר כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו להכרעות שניתנו בקשר לפרשנות הסכם הפשרה ובהתאם לכך ניתח את ההפרות הנטענות החדשות. במקום שבו התעורר ספק אם מדובר בפרשנות סבירה בתום לב של הסכם הפשרה, או כאשר מדובר היה בסוגיה שהוכרעה במסגרת ההליך בבקשת הבזיון הראשונה באופן המשתמע לשני פנים, לא חויבו המשיבות בגין ההפרה.
49. כך למשל, באשר לשימוש שנעשה על ידי המשיבות ב"כותרת הייחוס". בית המשפט המחוזי בבקשת הבזיון הראשונה קבע כי יש לפרש את סעיף 6 להסכם הפשרה, על פיו "הייחוס ייכתב בפונט בגודל שלא יעלה על 10 בפורמט וורד" באופן שבו "'פורמט וורד' מתייחס להדפסה רגילה על גודל נייר רגיל. ככל שגודל או שטח יצירה משתנים, בין בהגדלה בין בהקטנה, צריכה להישמר אותה פרופורציה." (פסקה 12 להחלטה). במסגרת פסק הדין בתביעה, בית המשפט בחן את הטענות לשימוש בכותרת הייחוס בהתאם לקביעה האמורה, ובהתאם לקביעה זו מצא אימתי הפרו המשיבות את הסכם הפשרה, וזאת רק במקרים שבהם לא נמצא כי נשמרה הפרופורציה המוסכמת. בכך אין כל פגם.
50. הוא הדין גם באשר לטענה הנוגעת להגדלת שמו של האמן בתוך כותרת הייחוס. בית המשפט המחוזי קבע בבקשת הבזיון הראשונה, כי הבלטת שמו של האמן בתוך כותרת הייחוס אינה מהווה הפרה כאשר "לא הוכח כי גודל הפונט עולה על המותר" (פסקה 10 להחלטה). זאת בעוד שבפסק הדין שבתביעה נקבעה כהפרה הגדלת שמו של האמן בתוך כותרת הייחוס. גם בכך, אם כן, לא נפל פגם. יתר על כן, בית המשפט אף נתן דעתו לפרשנות השונה שיכולה הייתה להינתן להחלטה בבקשת הבזיון
--- סוף עמוד 28 ---
הראשונה, ועל כן סייג את ההשלכות שיש על "הפרה" זו בקבעו כי "לא ניתן לייחס הפרה לחברות אם פעלו בהתאם להחלטה הקודמת".