אם כן, בנקודה זו, וזו בלבד, סבור אני כי יש לקבל את הערעור בהתייחס להפרה שעניינה "עיוות" איור השמש. השלכותיה (הנקודתיות) של קביעה זו, אם בכלל, יפורטו בהמשך.
55. מלבד האמור לא מצאתי מקום להתערב ביתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי בקשר להפרות הסכם הפשרה על ידי המשיבות, ודין יתר טענותיהן להידחות. בכלל זה, אין מקום לטענה כי בית המשפט נקט בפרשנות מחמירה בבוחנו את פעולות המשיבות. בפסק דינו המנומק בתביעה, בחן בית המשפט הפרה אחר הפרה את התנהלות המשיבות, כשהוא בודק באופן מדוקדק את היצירה, האיורים, מכתב ההרשאה וההתכתבויות השונות שהתנהלו בין הצדדים בקבעו אימתי מדובר בהפרה ואימתי לא. מדובר בקביעות עובדתיות מובהקות, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן בנקל (ראו למשל לאחרונה: ע"א 749/18 עיזבון דיב אבו ג'נימה באמצעות יורשיו לפי צו ירושה נ' עיזבון מוסא ודיע אבו ג'נימה, [פורסם בנבו] פסקה 11 (26.7.2020); ע"א 7657/17 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר נושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' פויכטונגר, [פורסם בנבו] פסקה 137 (18.6.2020)). גם לא ראיתי כי בית המשפט נקט בפרשנות מחמירה (וגם לא מקילה יתר על המידה, בהתייחס לטענתן המקבילה של המערערות בעניין זה), בהגיעו למסקנה כי במקרים מסוימים מדובר במחלוקות הנובעות מפרשנות בתום לב של הסכם הפשרה, ובמקרים אחרים אין מדובר במחלוקות הנובעות מפרשנות סבירה ואף יש בהפרות משום שמץ של חוסר תום לב.
56. אציין כי גם לא מצאתי ממש בטענת המשיבות כי בית המשפט ייחס להן שלא בצדק הפרות מטעם צדדים שלישיים להסכם הפשרה. לא ניתן לקבל את טענת המשיבות כי לא הוכח די הצורך אי-מילוי התנאי בהסכם הפשרה על פיו עליהן להעביר לזכיינים או לסוכנים מטעמם את הוראות הסכם הפשרה במלואן (סעיף 12 להסכם).
--- סוף עמוד 31 ---
בית המשפט מצא כקביעה עובדתית, שלא מצאתי לנכון להתערב בה, כי הוראות הסכם הפשרה הועברו רק באופן חלקי לצדדים שלישיים, תוך השמטת סעיפים מתוכו. בכך הופרו הוראות הסכם הפשרה ונפתח הפתח לחיוב המשיבות בהפרות שבוצעו על ידי סוכנים וזכיינים כאמור. מן העבר השני, אומר כבר עתה ואקדים את המאוחר כי גם טענת המערערות כי בית המשפט צריך היה לייחס בעניין זה למשיבות הפרות נוספות שנעשו על ידי צדדים שלישיים שנמצא שלא היו זכיינים או סוכנים שלהן, דינה להידחות. הסכם הפשרה הטיל על המשיבות "וכל מי מטעמן" התחייבויות שונות. בית המשפט לא נפל לכלל טעות בקבעו כי יש להראות קשר משפטי בין אותם צדדים שלישיים לבין המשיבות, כדי לבסס אחריות מצד המשיבות להפרות שבוצעו על ידי אותם צדדים שלישיים.