57. גם אין לקבל את טענת המשיבות, כי לא היה מקום לייחס להן הפרה בשל שימוש בתמונה של האמן שלטענת המשיבות נרכשה על ידן בקשר ליצירה אחרת שלו ("האופרה") שאין לה, לטענתן, קשר ליצירה מושא ההליכים בענייננו. לא מצאתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט כי לא הוכח שלמשיבות ניתנה זכות לעשות שימוש בתמונה של האמן. לפיכך, בשים לב להוראת סעיף 11 להסכם הפשרה, האוסר על שימוש בתמונתו או בדיוקנו, אין מקום להתערב גם בהכרעה זו. לכך יש להוסיף כי אין לקבל את טענתן הכללית של המשיבות, החולשת על פני ההפרות כולן, כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי הופר הסכם הפשרה במעשי המשיבות, וזאת על אף שכל "חטאן" היה לפרסם לזכיינים הדמיות של מוצרים, מבלי שנמצא באמתחתן ולוּ מוצר ממשי מפר אחד. זאת שכן, די בכך שמדובר בהפרות "וירטואליות", כאשר אף לעמדת המשיבות, מדובר בהדמיות של מוצרים המועברות לזכיינים על מנת שיוכלו להתרשם מהמוצרים ומהשימושים האפשריים בהם, היינו, להוציא הדמיות אלה מן הכוח אל הפועל. הווה אומר, אין מדובר בפרסום חסר תוחלת של הדמיות וירטואליות שאין להן אחיזה במציאות, אלא בפרסומים שנועדו להדגים כיצד ניתן לעשות שימוש באלמנטים השונים, ביצירה ובשם האמן, על פני מוצרים חזותיים שונים.
סופו של יום, למעט לעניין הטענה בדבר עיוות "איור השמש", לא מצאתי כי יש לקבל איזו טענה מטענת המשיבות בקשר להפרות הסכם הפשרה. עוד אוסיף כי גם ערעור המשיבה בעניין דחיית התביעה שכנגד, להידחות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המשיבה לא הוכיחה כי מי מזכייניה או סוכניה ביטל הסכם כלשהו עמה
--- סוף עמוד 32 ---
כתוצאה מפעולות המערערות, ולא נמצא כי נגרם לה נזק כתוצאה ממעשים אלו. לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בממצאים עובדתיים אלו.
נקודת המוצא להמשך הדיון תהיה אפוא כי הסכם הפשרה הופר.
ערעור המערערות (ע"א 8273/16)
58. כאמור במוקד ערעור המערערות עומדת הטענה כי שגה בית המשפט בקבעו כי לא היה מקום לבטל את הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, וזאת בשל הפרות רבות ושיטתיות שלו מצד המשיבות. עיקר טענת המערערות בהקשר זה הוא, כי נוכח ההפרות השיטתיות של הסכם הפשרה, לוּ היה מדובר בהסכם "רגיל" אין ספק כי היה עומד להן סעד של ביטולו. אין אפוא מקום להרע את מצבן, אך בשל העובדה שמדובר בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בעניין זה אינני סבור כי הדין עם המערערות.