61. בענייננו כאמור, נמצא כי המשיבות הפרו את הוראות הסכם הפשרה ואף בחלק מהמקרים, מדובר היה בהפרות שנמצא בהן "שמץ" חוסר תום לב. לא מצאתי להתערב בקביעות אלו (למעט כאמור לעניין הפרה אחת בודדת, בקשר ל"איור השמש" כפי שפורט לעיל), ובכלל זה בקביעות כי בחלק מהמקרים מדובר היה בהפרות שנבעו מפרשנות בתום לב של הסכם הפשרה. מנגד לא מצאתי כי יש ממש בטענות המערערות, כי בית המשפט "הקל" יתר על המידה עם המשיבות בפרשנותו את הסכם הפשרה.
62. על כן, בהתחשב בקביעותיו האמורות של בית המשפט המחוזי, לא התרשמתי כי מדובר במקרה קיצוני המצדיק ביטול ההסכם מחמת הפרתו. הזכות לבטל חוזה עקב הפרתו קמה לנפגע רק כשמדובר בהפרתו היסודית, שהינה הפרה אשר ניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה (סעיפים 6 ו-7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; וראו: ע"א 6018/03 אוליאור נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 25 (21.1.2007)) ואינני סבור כי המערערות עמדו בנטל להוכיח כי כך הדבר בענייננו. אכן כאמור, בית המשפט המחוזי מצא כי המשיבות הפרו את הסכם הפשרה, וזאת במספר "לא מועט של מקרים". ברם, לא הוכח כטענת המערערות, אשר נוקטות בלשון
--- סוף עמוד 34 ---
חריפה וקיצונית בתיאור מעשי המשיבות, כי מדובר בהפרות סדרתיות ומכוונת, שנועדו להפעיל עליהן לחץ ואף "סחיטה". בהתחשב בין היתר באופי ההפרות שהן מטבען ברות-תיקון; באופיו המורכב של הסכם הפשרה אשר נועד להסדיר שימושים שונים ומגוונים של היצירה והנלווים לה; ובכך שיישומו של הסכם הפשרה העלה לא מעט שאלות של פרשנות, אינני סבור כי מדובר במקרה המצדיק את ביטולו של ההסכם הפשרה.
63. אוסיף כי אין בטענותיהן של המערערות כי הפרותיו הרבות של הסכם הפשרה על ידי המשיבות יוצרות עבורן עלויות כבדות לניטור ומעקב אחרי יישומו, כדי לשנות מהמסקנה האמורה. אכן יתכן שהפרות משמעותיות, מרובות ונמשכות, יביאו לחציית קו הגבול במובן זה שיהיה מקום להורות על ביטול הסכם הפשרה בשל כך. ברם, במצב הדברים הקיים, עצם העובדה שהמערערות נדרשות לעקוב ביתר הקפדה מתוך חשדנותן כלפי המשיבות אחרי פעילותן, אינה מצדיקה כשלעצמה ביטול ההסכם. לא למותר לציין כי טעות בחלוקת הסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים מראש אינה מצדיקה את ביטול ההסכם (רע"א 816/11 שירותי בריאות כללית נ' ברנשטיין, [פורסם בנבו] פסקה 6 (8.12.2011)).