16. עם זאת, לא נמצא כי ניתן לייחס למשיבות אחריות למעשי המשיבות הפורמליות, המשביר ובוורלי. בקשר למשביר, נמצא כי המערערות לא הוכיחו כי מדובר בסוכן או בזכיין של המשיבות, ולכן אין החברות אחראיות להפרות שבוצעו על ידן. באשר לבוורלי, נמצא כי המשיבה יידעה אותה לגבי חלק מהוראות הסכם הפשרה,
--- סוף עמוד 15 ---
ועל כן לא ניתן לייחס לה אחריות להפרת אותם תנאים. אמנם המשיבה לא יידעה את בוורלי לגבי סעיף 8 להסכם הפשרה, שעניינו האופן שבו הותר לציין את שם האמן, אך בהתכתבות אלקטרונית בין המשיבה לבין בוורלי הובהר לבוורלי כי איור אשר בו מופיע שם האמן ללא כותרת הייחוס, אינו תקין. לפיכך, גם אין לראות במשיבות אחראיות להפרת סעיף 8 להסכם הפשרה על ידי בוורלי.
17. לאחר שהתקבלו חלק מטענות המערערות באשר להפרות הסכם הפשרה על ידי המשיבות, דחה בית המשפט את תביעת המערערות בעילת הפרת סימן מסחרי. נקבע כי המערערות לא עמדו בנטל להוכיח כי הן בעלות סימן מסחר רשום או "סימן מסחר מוכר היטב". גם נדחתה תביעת המערערות בגין עוולת גניבת עין לאחר שנמצא כי המערערות לא הוכיחו כי רכשו בטובין מוניטין מהסוג הדרוש לצורך ביסוס עוולה זו. כך נדחתה תביעת המערערות בעילת הגנת הצרכן ועשיית עושר שלא במשפט.
18. עוד נדרש בית המשפט לתביעת המערערות להורות על ביטול הסכם הפשרה. נקבע כי חרף העובדה שאכן נמצא כי המשיבות הפרו את הסכם הפשרה במספר לא מועט של מקרים, אין מדובר במקרה העומד בתנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. גם נדחו טענות המערערות כי יש לבטל את ההסכם מן הטעם שמעקב אחרי קיום הוראות ההסכם על ידי המשיבות, וודאי אחר ההפרות החוזרות ונשנות מטעמן, דורש מהן עלויות רבות. לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה יכולה להוות בסיס לביטול ההסכם. עוד נדחתה הטענה כי ניתן לבטל את ההסכם תוך זמן סביר מראש, משמדובר בהסכם שאינו קצוב בזמן. גם אין לקבל את טענות המערערות, כי יש להורות על ביטול הסכם הפשרה מחמת טעות יסודית שהייתה להן בעת כריתתו משלא הוכיחו המערערות את היסודות הנדרשים לצורך הוכחת טענת טעות יסודית בכריתת ההסכם.
19. לבסוף נדחתה עתירת המערערות ליתן צו למתן חשבונות נגד המשיבות, שיחייבן לפרט את היקף המוצרים שנמכרו, הופצו או שווקו על ידן, או על ידי מי מטעמן. זאת מפני שהמערערות לא פירטו מהו המקור החוקי לדרישתן לסעד מעין זה, ולא הוכח כי מדובר במערכת יחסים המצדיקה אותו. באשר לסעד הפיצוי שהתבקש, הבהיר בית המשפט כי המערערות לא הסבירו כיצד חישבו את הסכום שנתבע על ידן בסך של 5,000,000 ש"ח, ומשלא נומק הסכום האמור, הדבר נותר נתון לאומדן והערכה של בית המשפט. בקבעו את סכום הפיצוי נדרש בית המשפט לאופיין של