12. הנה כי כן, המטרה החשובה, לצד האיזונים הקונקרטיים שנקבעו, כמו גם ההכרה באוטונומיה של התלמידים והתלמידות ומידת הפגיעה בהם בראי אפשרותם לבחור במסלול לימודים מעורב או נפרד כראות עיניהם – כל אלה יוצרים לטעמי תוצאה מידתית. בעיניי, נוכח חשיבות החינוך במוסד להשכלה גבוהה בחברה הישראלית, אין מקום לבטל את המסלולים. זאת, נוכח יתרונותיהם של המסלולים ליחיד, ליחידה ולחברה.
המסקנה היא ששיקולים כבדי משקל תומכים בקיומו של מסלול נפרד לבני החברה החרדית, ובלבד שעדיין ישנה אפשרות לכל מי שחפץ בכך ללמוד במסלול שאינו נפרד. התמונה שהוצגה נותנת מענה כפול – הן לעתירת תירוש שסבורה כי ההסדר רחב מדי, והן לעתירת קהלת שסבורה כי המגבלות על אופן ההפרדה יוצרות הפרדה מצומצמת מדי. מן הצד אחד, החוק מכיר במפורש באפשרות ליצור מסלולי לימוד נפרדים מגדרית "מטעמי דת", או "מסלולי לימוד נפרדים לצורך קידום קבוצות
--- סוף עמוד 137 ---
אוכלוסיה מסוימות", כגון בני החברה החרדית. יוער בהקשר זה כי המתווה שקבוע בהחלטה, בהיבט זה, אינו מרחיב כלל נוכח ההכרה בעצם האפשרות ליצור מסלולים נפרדים, וההפרדה היא, כאמור, בכיתות הלימוד בלבד ולבוגרי החינוך החרדי בלבד, ותו לא. קשה לחשוב על מתווה מצומצם יותר של הפרדה מגדרית בין מסלולים, כפי שמתיר חוק זכויות הסטודנט, בוודאי באופן מובהק. מן הצד השני, ההכרה באפשרות ללמוד במסלולים נפרדים אינה בלתי מוגבלת, ונוכח ההכרה בפגיעה בזכויות יסוד – מדובר בכלי שיש להשתמש בו באופן מידתי. ושוב נאמר כי לא ניתן לפתוח את הפתח לרווחה, תוך יצירת מסלולים נפרדים מגדרית שמיועדים לכל המעוניין, תוך גלישה לתחומים אחרים בלב המרחב הציבורי. כוחה של ההפרדה הוא בכך שהיא אינה במרכז, ולמעשה שמורה למצבים מיוחדים שמצדיקים זאת, מבחינת הפרט ומבחינת הכלל.
לסיכום הנקודה, לא נפל פגם בהחלטת המועצה להכיר גם במוסדות שמפעילים מסלולי לימוד נפרדים בתנאים שנקבעו, ולא קמה עילת התערבות על פי דין. בעיניי אף יש לראות בחיוב את נכונותה של המועצה לתור אחר פתרונות חדשים לסוגיה מורכבת מאוד מבחינה עובדתית וערכית. לצד זאת, חשוב כי התכנית תיבדק מעת לעת. יש ללמוד מהנסיון. ואכן, תקופת התכנית היא לחמש שנים – שמסתיימות בעוד כשנה. מסקנתי נובעת מהשיקול של שילוב כיעד חברתי, מהחינוך כשדה ההפרדה ומהניתוח המשפטי של חוק היסוד. ועתה נפנה לסוגיית הפליית המרצות ולסוגיית קהל היעד של המסלולים הנפרדים.