הנה כי כן – עמדת המוצא לדיון בעתירות שלפנינו היא שהפרדה במרחב הציבורי בין נשים וגברים היא אקט שמעצם טיבו וטבעו מפלה נשים, מקטין אותן, ומנציח פערי מעמדות מגדריים ותפיסות סטריאוטיפיות לגבי המין הנשי.
הזכות לשוויון אל מול האינטרס הציבורי שבשילוב חרדים באקדמיה ובשוק העבודה
--- סוף עמוד 114 ---
6. ככל זכות, אף הזכות לכבוד ולשוויון אינה זכות מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזן בינה ובין ערכים ואינטרסים אחרים שעומדים על הפרק. עם זאת ייאמר, שרק שיקולים יוצאי דופן וכבדי משקל עשויים להתגבר על איסור ההפליה מחמת מין:
"לעתים ניתן להצדיק פגיעה בשוויון – אשר כפי שראינו, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית – בטעמים של תכלית ראויה. טעמים אלה חייבים להיות כבדי משקל וממין העניין. מעמסה כבדה ביותר מונחת על שכם המבקש להרים נטל זה". (עניין דנילוביץ, בעמ' 766; כן ראו: עניין ניב, עמ' 688).
יתרה מכך, מקום שבו הרשות נוקטת בהפליה כלפי נשים, הנטל עובר לכתפיה להוכיח כי ההתייחסות המפלה היא מוצדקת (עניין אליס מילר, עמ' 136-135).
7. בענייננו – תוכנית החומש, ככל החלטה מינהלית אחרת, כפופה לכללי המשפט המינהלי; ובין היתר נדרש כי תתקבל על יסוד שיקולים ענייניים בלבד ובאופן שוויוני, סביר ומידתי. מקום שבו החלטה מינהלית אינה מאזנת כראוי בין המטרה שהיא מבקשת להשיג ובין האמצעי שנבחר להשגתה, קמה עילה להתערבות שיפוטית; זו עילת המידתיות (עע"מ 1775/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו] פסקאות 29-28 (24.9.2020); להלן: עניין עיריית ירושלים; בג"ץ 3477/95 בן-עטייה נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד מט(5) 1, 12-10 (1995); ברק-ארז, 775-771; יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א 137 (מהדורה שנייה מורחבת, 2010)).
מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, נהוג להשתמש באמות המידה המעוגנות בפסקת ההגבלה כדי לבחון את מידתיות המעשה המינהלי כאשר הוא מביא לפגיעה בזכויות אדם (בג"ץ 7311/02 האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' עיריית באר-שבע, [פורסם בנבו] פסקה 15 לפסק דינה של השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה (22.6.2011), להלן: עניין עיריית באר-שבע; בג"ץ 10203/03 "המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פסקה 14 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, ופסקה 7 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (20.8.2008); בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 43 (1997); ברק-ארז, 628-627). במילים אחרות, "כדי שהחלטה מינהלית, הפוגעת בזכות אדם חוקתית, תעמוד בדרישת הסבירות והמידתיות המינהלית, נדרש כי הפגיעה תהלום את ערכיה של מדינת ישראל, ותיועד לתכלית ראויה; עליה גם לקיים את דרישת המידתיות,