מכל הטעמים שפורטו, דעתי היא שתוכנית החומש אינה מקיימת יחס ראוי בין התועלת ובין הנזק שבצידה, ועל כן אינה עומדת בדרישת המידתיות ודינה בטלות.
17. סופו של דבר, אם דעתי היתה נשמעת היינו מקבלים את "עתירת תירוש", על כל חלקיה, והופכים את הצו על תנאי שניתן בה למוחלט; ולעומת זאת דוחים את שלוש העתירות הנוספות שהוגשו בקשר עם תוכנית החומש ("עתירת קהלת" ו-"עתירות מיהו חרדי"), משאלה מבקשות לפרוץ עוד יותר את גבולותיה של ההפרדה המגדרית. אני מסכימה עם חברי השופט ע' פוגלמן כי יש להשהות סעד זה עד לתום תקופת תוכנית החומש הנוכחית (שנת הלימודים תשפ"ב); ואולם ביחס להפליית מרצות במוסדות הלימוד, ולזליגתה של ההפליה אל מעבר לכיתות הלימוד, תחולתו של הסעד תהיה מיידית. משיבי המדינה יישאו בהוצאות עותרי תירוש בסך 25,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופט נ' הנדל:
1. עתירות אלה מעלות סוגיה עדינה ומורכבת. האם מוסד להשכלה גבוהה יכול ליצור מסלולי לימוד נפרדים מבחינה מגדרית, לצד המסלול המעורב המקובל בימינו, עבור בני ובנות החברה החרדית? בכך עוסקות ארבע העתירות שאוחדו בהליך זה. עתירה אחת (עתירת "תירוש") מתרכזת בטענות שונות נגד קיומם של המסלולים הנפרדים, בראי הטענה שהם כרוכים בפגיעה בשוויון. עתירה שנייה (עתירת "קהלת") סבורה כי דווקא הטלת מגבלות על מוסדות, שאינם יכולים לקבוע מסלולי לימודים
--- סוף עמוד 123 ---
נפרדים כרצונם אלא כפופים לתנאים שונים, היא שפוגעת בזכויות התלמידים החפצים בהפרדה. שתי עתירות נוספות (עתירות "קהל היעד") עוסקות בשאלה ההגדרה המדויקת של קהל היעד של המסלולים הנפרדים.
ברקע – התנגשויות חזיתיות בין עקרונות משפטיים שונים: שוויון מגדרי במרחב הציבורי; אוטונומיה של הפרט הבוחר במסלול נפרד; מדיניות חברתית של שילוב קבוצות – שאינן רגילות להשתתף במוסדות להשכלה גבוהה; תרבות, סוציולוגיה, דת – כל אלה רלוונטיים; היכן מצויה החברה היום והיכן עליה להיות.
2. למועצה להשכלה גבוהה ("המועצה") יש סמכות להכיר או לא להכיר במוסד מסוים, ובין היתר לבחון לשם כך האם המוסד מפלה מועמדים לקבלה ללימודים או לסגל האקדמי בשל מינם. המועצה החליטה על כללים שמאפשרים למוסדות לפתוח, לצד מסלולי הלימודים הרגילים והמעורבים הקיימים בישראל, גם מסלולים נפרדים לנשים ולגברים יוצאי החברה החרדית, וזאת בתנאים מסוימים. כללים אלה עומדים במרכז הליכים אלה.