יציבותה של הממשלה גם אם הדבר כרוך בפגיעה מסוימת בכוחה של הכנסת לפקח על פעילות הממשלה.
לכך יש להוסיף כי מתגובות המשיבים לעתירות שלפנינו עולה שהצורך ביציבות שלטונית מתעורר ביתר שאת בממשלת חילופים, בהינתן התמריצים והאתגרים הייחודיים שמציב מנגנון זה. עוד יש להדגיש כי בפועל המגבלה שהוטלה על כוחה של הכנסת בהוראת סעיף 43ח לחוק היסוד, היא מצומצמת ביותר בהיקפה, שכן ביכולתה של הכנסת להביע אמון בממשלה אחרת, בראשות כל אחד מ-118 חברי הכנסת שאינם ראש הממשלה או ראש הממשלה החלופי.
7. בשולי הדברים יצוין כי מסקירה משווה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה שהטלת מגבלות על יכולתו של הפרלמנט להביע אי-אמון בממשלה נהוגה גם במדינות אחרות (יהודית גלילי סקירה משווה בנושא: הגבלות על הבעת אי-אמון בממשלה (הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2005)). מנעד המגבלות הקיימות בעולם מעיד על ניסיון לאזן בין השמירה על כוחה של האופוזיציה הפרלמנטרית ובין הרצון למנוע פגיעה ביציבות הממשלה ובתפקודה התקין. כך, למשל, באיטליה ובצרפת נקבע כי דיון בהצעת אי-אמון יתקיים רק אם הוגשה בקשה החתומה בידי מספר מינימלי של חברי פרלמנט (סעיף 94 לחוקת איטליה; סעיף 49 לחוקת צרפת); בספרד נקבע כי אם הצעת אי-אמון אינה מתקבלת, חברי הפרלמנט החתומים עליה אינם רשאים להגיש הצעה נוספת באותו מושב (סעיף 113 לחוקת ספרד); ובמדינות נוספות נהוג מנגנון של אי-אמון קונסטרוקטיבי, שבמסגרתו הצעת אי-אמון חייבת לכלול מועמד חלופי לתפקיד ראש הממשלה (ראו למשל: סעיף 67 לחוקת גרמניה; סעיף 21 ל- Fundamental Law of Hungary).
8. אשר לדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת: כפי שהובהר בעניין שפיר, במסגרת המבחן הדו-שלבי ליישומה של דוקטרינה זו יש לבחון תחילה אם ההסדר הנדון צולח את "שלב הזיהוי", דהיינו אם הוא נושא את המאפיינים הצורניים של נורמות חוקתיות ובהם יציבות, כלליות, והתאמה למארג החוקתי הכולל. ככל שההסדר אינו מקיים איזה ממאפיינים אלו יש להידרש לשלב השני של המבחן, הוא "שלב הצידוק".
--- סוף עמוד 129 ---
בהקשר זה אני מצטרפת בהסכמה לחוות דעתן של השופטות ברון וברק-ארז, על נימוקיהן, כי סעיף 43ח לחוק היסוד עומד בשלושת מבחני-העזר של שלב הזיהוי. כפי שציינה חברתי, הסדר ממשלת החילופים לא נועד לשמש ממשלה מסוימת או כנסת מסוימת בלבד. אף לא מדובר בהסדר כופה שיחול מעתה ועד עולם, אלא באופציה העומדת לרשות חברי הכנסת בבואם לממש את המנדט שניתן להם ולהרכיב ממשלה. לפיכך, מדובר בהוראה הצולחת את מבחני הכלליות והיציבות. כמו כן, תכליתו של סעיף 43ח לחוק היסוד עולה, כאמור, בקנה אחד עם התיקונים הקודמים בחוק היסוד הנוגעים למוסד אי-האמון והיא אינה עומדת בסתירה למארג החוקתי הקיים. בנסיבות אלו, אינני סבורה שמתעורר קושי בהגדרת סעיף זה כנורמה המצויה במדרג החוקתי ואין כל צורך להידרש לשלב הצידוק.