--- סוף עמוד 145 ---
היציבות, למבחן הכלליות, ולמבחן ההתאמה למארג החוקתי הכולל. אלו הם מבחנים כלליים, אשר לצורך ההכרעה בהם, נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת שיפוטי רחב. ודוק: בעוד שבעניין בר-און התייחסה הנשיאה ביניש לשאלת הזיהוי ודוקטרינת 'השימוש לרעה בסמכות המכוננת' כעניינים נפרדים (שם, פסקה 16), הרי שבעניין שפיר, דבקו השניים והיו למבחן אחד, שעיקרו בזיהוי מעמדו הנורמטיבי של מעשה החקיקה, ולא במקרים שבהם תתאפשר ביקורת שיפוטית על חוקי-יסוד.
23. בצד תתי-המבחנים שקבעה לצורך זיהוי חוקי-יסוד, הוסיפה חברתי הנשיאה נדבך, והוא – 'הצידוק'. לדבריה, במצבים שבהם יקבע בית המשפט כי הנורמה שהוכתרה כ'חוק-יסוד', אינה מקיימת אחד או יותר ממבחני הזיהוי – "עובר הנטל אל כתפי המשיבים להצביע על הצדקה לעיגון הנורמה בחוק-יסוד דווקא" (פסקה 43). שלב 'הצידוק', מעניק לרשות המכוננת 'הזדמנות נוספת' להצדיק את טענותיה, בטרם תבוטל חקיקת-היסוד שכוננה. לכאורה, שלב זה מיטיב עם הכנסת: הוא מאפשר לה לבוא, ליתן טעם, ולהסביר מדוע עשתה את אשר עשתה בכובעה המכונן, הגם שמעשה החוקה-חקיקה שכוננה-חוקקה אינו עומד במבחני הזיהוי. דא עקא, כאשר באה הכנסת בשערי בית המשפט, ונדרשת להצדיק את פעולותיה, ולהסביר מדוע חיקוק מסוים ראוי להיכלל בחוקה, נדרש אז בית המשפט לעמוד על יחסי-הגומלין שבין פגמים של יציבות, כלליות והתאמה למארג החוקתי, אשר נתגלו בשלב הראשון, לבין הצידוק שהוצע להם בשלב השני – ולהכריע בינותם. הנה כי כן, לא עוד הסתייגות מעיסוק ב"שורשי היחסים בין הסמכות המכוננת (של הכנסת) לבין הסמכות השופטת (של בתי המשפט)" (פרשת בנק המזרחי, עמוד 406); נעלמה ונאלמה מעתה ההתחבטות בשאלה "אם מניעים לחקיקת חוק יסוד [...] עשויים כשלעצמם להוות פגם משפטי המהווה עילה לביקורת שיפוטית [...] מקום בו הסעד המבוקש הוא להורות על בטלות של חוק יסוד" (עניין בר-און, עמודים 296-295). הבחינה המהותית הדו-שלבית שקבעה חברתי הנשיאה בפרשת שפיר, דורשת מבית המשפט להפעיל שיקול דעת מהותי רחב בשאלת זיהוים של חוקי-היסוד. צעדים רבים אפוא צעדנו, מן המבחן הצורני אשר נתקבע בתחילה בשיטתנו, מאז ועד עתה.
24. בעניין שפיר התייחסה חברתי הנשיאה גם לשאלת מקור סמכותו של בית המשפט, להידרש לכל אותם מבחני-זיהוי מהותיים, ולדון בצידוק להם, והבהירה כי סמכות זו "מצויה בליבת תפקידו של בית המשפט", כאשר "יסודה בעיקרון שלטון החוק" (פסקה 31). נמצא, כי בעוד שבעניין המרכז האקדמי, נסמכה דוקטרינת 'השימוש לרעה