--- סוף עמוד 152 ---
בענייני משפט מינהלי. אך קשה שבעתיים ומאוד לא רצוי להיזקק למבחן זה – כשהוא לבדו הוא ואין עמו מבחן נוסף כלשהו – בשאלה מן השאלות הצפות ועולות בנושא שלפנינו, ושבהן השקפות פוליטיות, בעיות חברתיות ואסכולות משפטיות כרוכות ושלובות זו בזו" (דברי השופט אלון (כתוארו אז) בבג"ץ 669/85 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מ(4) 393, 419-418 (1986)).
אכן, כפי שיפורט להלן, בהתייחסו לחקיקה ראשית 'רגילה' גזר על עצמו בית המשפט ריסון; על אחת כמה וכמה, ראוי שיעשה כן בהתייחסו לחקיקת-יסוד, שכוננה הכנסת בכובעה כרשות מכוננת (ראו, יואב דותן "הביקורת השיפוטית במסגרת חוקה: שאלת האחריותיות – מבט השוואתי" משפט וממשל י 489 (התשס"ז)).
זיהויה של חקיקה 'רגילה'
39. ביחס לחקיקה ראשית 'רגילה', הסתפק בית המשפט במבחני זיהוי צורניים-קשיחים בלבד, בקבלת החוק במספר קריאות בכנסת, בפרסומו ברשומות; על מבחנים מהותיים – לא שמענו. יפים לעניין זה דברים שאמר בימים עברו השופט ברנזון: "אחרי שחוק נתקבל בכנסת ופורסם ברשומות, עלינו להרכין ראש בפניו ולא להרהר אחרי הוראותיו, קביעותיו והנחותיו. הכנסת נוסכת את יינה לתוך קנקן החוק, ובית המשפט יכול רק לומר, בדרך של פירוש החוק, מהו טעמו של היין. הוא אינו יכול לומר שהקנקן ריק מיין בניגוד לאמור בחוק עצמו" (בג"ץ 188/63 בצול נ' שר הפנים, פ"ד יט 337, 349 (1965)). אמנם, לא אחת דיברה הפסיקה על כך, שמבחינה מהותית, חייב דבר החקיקה להתאפיין בכלליות, כי אינו יכול להיות 'פרסונלי'. ברם, כפי שצוין בעבר, הלכה למעשה, חוקים רבים בספר החוקים הריהם 'פרסונליים'; ולמרות זאת בתוקפם הם עומדים: "לספר החוקים של ישראל כבר הוכנסו בעבר חוקים שלמים שהינם בעלי אופי פרסונאלי מובהק. למשל, חוק הנשיא חיים וייצמן (גימלה ועזבון), התשי"ג-1953, קובע את גובה הגמלה שתשולם לאלמנתו של הנשיא הראשון [...] נראה כי דוגמאות אלו ממחישות את הטענה כי מצב מיוחד דורש חוק מיוחד, ואף עשוי להצדיק חוק בעל מאפיינים פרסונאליים" (בג"ץ 6971/11 איתנית נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 35 (2.4.2013)). בית המשפט נוהג בריסון רב בעת שהוא עוסק בזיהוי חקיקה 'רגילה' שחוקקה הכנסת. משנכלל החיקוק בספר החוקים, הריהו כמעט בבחינת 'כזה ראה וקדש'. משעה שנתקבל, יכול בית המשפט להידרש לפרשנותו, אך לא לתהות על עצם היותו חוק. אם יעשה כן, ירד לאומנותה של הרשות המחוקקת ויעשה בה כבתוך שלו.