--- סוף עמוד 154 ---
אמונים על יצירת החוק גופו. אשר על כן נקבע, כי "הביקורת השיפוטית על הליך החקיקה אינה בוחנת אם עמד המחוקק באמות המידה שנקבעו לפעולתה של רשות מינהלית" (מדברי השופט פוגלמן בבג"ץ 1111/12 ענת קם נ' ח"כ דוד רותם, [פורסם בנבו] פסקה 8 (15.4.2012); ראו גם: בג"ץ 975/89 Nimrodi נ' דב שילנסקי, פ"ד מה(3) 154, 159-158 (1991)). כזאת השמיע השופט פוגלמן גם ביחס לביקורת על חקיקת-יסוד: "להשקפתי, גם אם אכן שיקולים פוליטיים, ובפרט – רצונה של הממשלה להקל על המורכבות הכרוכה באישור שנתי של תקציב המדינה, הם אלה שהובילו לתיקון שלפנינו, היבט זה כשלעצמו לא מצדיק לדעתי התערבות שיפוטית מן הסוג המבוקש במקרה דנא" (עניין המרכז האקדמי, פסקה 5).
אחרית דבר
43. דינן של העתירות – להידחות על הסף, בהיותן, רובן ככולן, תאורטיות, ומשהסוגיה היחידה שנותרה 'פתוחה', רחוקה עד מאוד מלפגוע באופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל, אף לא בקירוב. על רקע זה, מוטב שלא לבוא ל'שדה-מוקשים' של ביקורת שיפוטית על חוק-יסוד, על מנת ליתן סעד של "התראת בטלות מרוככת", שנפקותו מסופּקת. בהעדר הסמכה מפורשת, מטעמים של מדיניות משפטית, ובשל הצורך בכיבוד הרשויות – בית משפט זה אינו צריך להושיב עצמו כשומר פִּתחה של חוקה. ראשית, כמתואר בהשתלשלות הפסיקה לעיל, ניכוּס שיקול דעת שכזה – תחילתו בצמצום; סופו בלי מֵצָרִים. שנית, כינון חוקה מצריך הסכמה ציבורית רחבה. מוטב שהדבר יֵעשה על-ידי נציגי הציבור, נבחריו, הגם שהתוצאות שיתקבלו, לא יניחו בהכרח את דעת הכל. שלישית, אין זה ראוי, כי בית המשפט יבקר חקיקה ראשית וחקיקת-יסוד כדרך שבה הוא מבקר החלטה מנהלית; פשיטא כי לא הרי זה כהרי זה. בית המשפט גם אינו רשאי לעמוד על מניעי המחוקק והמכונן, וספק אם בכוחו לעשות כן.
44. דעתי היא אפוא, כי יש לשוב אל המבחן הצוּרני, הפשוט, הוודאי, מבלי לפנות לדוקטרינות שיפוטיות עמומות, המותירות לבית המשפט שיקול דעת רחב בעיצובם של חוקי-היסוד. מוטב, דומני, כי ניסוג מדוקטרינת 'השימוש לרעה בסמכות המכוננת' ומדומותיה, ונותיר בידי המכונן לבדו – הכנסת – את האפשרות לצור את צורתה של החוקה המתגבשת.
ש ו פ ט
--- סוף עמוד 155 ---
השופט ג' קרא:
אני מצטרף למסקנת חבריי – הנשיאה א' חיות והשופטים נ' הנדל, י' עמית, נ' סולברג, ד' ברק-ארז, ע' ברון וד' מינץ – כי דין העתירות להידחות. חבריי העמיקו ופירטו בהרחבה את הנימוקים השונים לכך, ולכן אסתפק בדברים אחדים.