טעם הדבר נעוץ, בין היתר, גם בכך שהאפשרות שיינתן צו מוחלט בעניין שלא הוצא לגביו צו על-תנאי, ומבלי שהתאפשר למשיבים להתייחס אליו בתצהירי התשובה מטעמם – חורגת מסדרי הדיון, ויש בה משום קיפוח של זכויותיהם הדיוניות של המשיבים (ראו: בג"ץ 7311/02 האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' עיריית באר-שבע, [פורסם בנבו] בפיסקה 6 לחוות דעת המיעוט של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (22.06.2011); לדיון על פסק דין זה בהקשר שלפנינו ראו: גרשון גונטובניק "סובלנות במדינה יהודית ודמוקרטית בראי פסיקתה של השופטת אילה פרוקצ'יה" משפט ועסקים יח 83, 132-129 (2014)); השוו גם: בג"ץ 4517/18 נץ-צנגוט נ' ראש הממשלה, [פורסם בנבו] בפיסקה 4 (11.07.2018); עע"מ 9682/06 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] (13.07.2008), והאסמכתאות המופיעות שם).
64. הקביעות הנ"ל נתמכות אף בספרות המשפטית, ואביא מספר מובאות:
"בית המשפט עשוי להעניק לעותר כל אחד מהצווים על-תנאי שאותם ביקש, או חלק מהם. לחלופין, עשוי
--- סוף עמוד 28 ---
בית המשפט לנסח את הצווים על-תנאי בעצמו (צו אחד או יותר). בדרך זו מגביל בית המשפט את המחלוקות בין בעלי הדין. בין שבית המשפט ניסח בעצמו את הצווים, ובין שהעניק את הצווים המבוקשים בגוף העתירה, הרי שמרגע שהוצאו הצווים על-תנאי יתנהל הדיון בגדרם של אותם צווים".
(אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי – סדרי הדין והראיות בבג"ץ, 149-148 (2010) (להלן: שרגא ושחר; ההדגשות שלי – ח"מ)).
וכן:
"הוצאת צו מוחלט מחייבת מתן הזדמנות קודמת למשיבים בעתירה להציג את עמדתם במלואה בפני בית המשפט. על כן הוצאת צו מוחלט חייבת להיות מבוססת על החלטה קודמת של בג"ץ להוציא "צו על-תנאי"... עקרונית, קבלת העתירה אמורה לחפוף את תוכנו של הצו על-תנאי"
[...]
"אין לקבל עתירה שלא הוצא בה צו על-תנאי, וכביטוי של אותו כלל עצמו אין לקבל אותם היבטים בעתירה שבעניינם לא הוצא צו על תנאי" ((דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד' 436 (2017) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי דיוני; ההדגשות שלי – ח"מ)).
ראו גם:
"אולם עד שמגיעים לשלב של הגשת עיקרי טיעון יכולה המחלוקת להצטמצם לפחות בשתי דרכים דיוניות.
[...]
הדרך האחרת היא שבית המשפט בתיתו את הצו על תנאי יגביל אותו לענין או עניינים מסוימים, אף על פי, שהמחלוקת בעתירה כללה גם עניינים נוספים. אומנם הצו על תנאי קשור לעתירה וניתן על יסוד האמור בה, אולם נראה, שבית המשפט אינו חייב להעניק את הצו כפי שהבקשה מנוסחת בעתירה והוא רשאי לנסח את הצו כך שיבטא את המחלוקת האמיתית בין הצדדים.