72. זה המקום להדגיש כי הצבעת אי-האמון היא כלי מהותי ומרכזי במשטרנו הפרלמנטרי (ראו: בג"ץ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141 (1985) (להלן: עניין כך); יגאל מרזל "חובות האמון של הממשלה כלפי הכנסת" חובות אמון בדין הישראלי 185 (2016)). התיקון הנ"ל לחוק-יסוד: הממשלה, נושא הראש הראשון לצו על-תנאי, משנה את מוסד אי-האמון ומעלה שאלות כבדות משקל אודות עקרון הפרדת הרשויות, שהוא עיקרון בסיסי בכל משטר דמוקרטי, שכן התיקון מגביל את יכולתה של רשות אחת מרשויות השלטון – הרשות המחוקקת – לפקח על רעותה – הרשות המבצעת, ולהביע בממשלה אי-אמון. בהערת אגב אוסיף כי אף הבעת האמון בראש הממשלה החליפי כבר בעת כינון ממשלת החילופים, ולא בזמן החילופים, מצמצמת את מוסד האמון והאי-אמון.
73. למעלה מן הצורך, אעיר עוד כי אף לו הייתי מוכן לקבל את הטענה שהעתירות, בכל הנוגע לצו על-תנאי הראשון, הן תיאורטיות, או מוקדמות – סבורני כי המקרה שבפנינו נכנס לגדר החריגים שהוכרו בפסיקה באשר למצבים, שבהם אף שהעתירות הפכו לתיאורטיות לאחר שהוגשו, או ביחס לעתירות שנטען לגביהן שהן מוקדמות מדי – יש בכל זאת לשומען, בהינתן שמתקיימים בהן החריגים ל-"Mootness Doctrine" (עיינו והשוו: בג"ץ התקציב באשר לראש השני של הצו על-תנאי שהוצא שם).
74. באשר לצו על-תנאי השלישי: צו זה עוסק כאמור בהוראות לעניין התחולה של התיקון לחוקי-היסוד כבר על הכנסת ה-23 (בניגוד לתחולה עתידית החל מהכנסת ה-24 ואילך). לכאורה גם צו זה הפך בינתיים לתיאורטי משתמה כהונת הכנסת ה-23, אולם סבורני כי העניין עליו הוא נסב – נכנס במפורש לגדר החריגים לדוקטרינת ה-
--- סוף עמוד 33 ---
"Mootness", ועל כן יש לדון בו לגופו. דוקטרינה זו אומצה אל שיטתנו בעניין פלוני, בו תוארה הבעיה שהולידה את החריגים לדוקטרינה הנ"ל כך:
"הכלל הוא שבית המשפט אינו נוהג לדון בסוגיה תיאורטית ומבכר להמתין בקביעת הלכות עד-בוא מקרה פרטני מתאים. אולם במקרים מסוימים ייזקק בית המשפט בכל זאת לעתירה בעלת אופי תיאורטי. עמד על כך השופט י' זמיר בבג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241 (1999) [...] באותו מקרה נדונה שאלת חוקתיותה של הוראה בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, הקובעת את תקופת המעצר של חייל בידי שוטר צבאי עד שהוא מובא בפני שופט צבאי. נקבע כי חרף הפן התיאורטי של העתירות יש לדון בהן לאור חשיבותה של השאלה הנוגעת לעקרונות היסוד של שלטון החוק, לאור השכיחות שבה מתעוררת השאלה ולאור "אורך החיים הקצר" שלה: "היא עולה כאשר חייל נעצר על ידי שוטר צבאי; היא קיימת במשך ימים ספורים בלבד, עד שהחייל משתחרר או מובא בפני בית דין צבאי להארכת המעצר; ואז היא גוועת" (שם, בפיסקה 9).