הנה כי כן, אחד מהחריגים הבולטים לדוקטרינה הנ"ל הוא מקרה שבו השאלה המשפטית הנדונה צפויה להתעורר שוב בעתיד, אך שאלה זו, בשל אופייה הזמני – תהפוך לתיאורטית במהלך כל התדיינות משפטית, כך שעד שבית המשפט יגיע למצב שיוכל לקיים דיון ראוי בה לגופה, היא כבר לא תהיה רלבנטית, ולא תיוותר שהות להכריע בה בזמן אמת. כך היה, למשל, בפרשת Roe v. Wade, 410 U.S. 113 (1973), שבה נדונה הזכות להפלה. באותו מקרה נקבע כי אמנם ההכרעה לא תשפיע על זכויות המערערת שם, שכבר הספיקה ללדת עקב התמשכות ההליכים המשפטיים, אך משום שהשאלה המשפטית היא כזו שההליכים כמעט לעולם לא יהיו רלבנטיים לגבי הצדדים הקונקרטיים בה (שכן משך כל הריון הוא כ-9 חודשים) – אין לדחות את הערעור על בסיס דוקטרינת ה-"Mootness" (ראו עוד: תב"כ 8/21 עו"ד בן מאיר נ' מפלגת הליכוד [פורסם בנבו] (27.02.2019) (להלן: עניין בן מאיר)). הנה כי כן, כשמדובר בסוגיה חשובה שצפויה לחזור ולעלות בפני בית המשפט, ויש חשש שהיא לא תצליח להבשיל גם בעתיד כסוגיה מעשית – יש לדון בה לגופה. דוגמא נוספת לכך עניינה בהחלטה שלטונית שמשך תחולתה הוא קצר מועד (ברק-ארז, משפט מינהלי דיוני, בעמ' 392).
75. חריג נוסף שבהתקיימו – בית המשפט ידון בגוף העתירה, על אף היותה תיאורטית, או מוקדמת, הוא מקרה של עתירה שהושקעו בה משאבים רבים, ואשר
--- סוף עמוד 34 ---
מעוררת שאלה בעלת חשיבות גבוהה (אם כי אין די בשיקול זה כשלעצמו). חריג אחר הוא מקרה בו קיים צורך להרתיע את אחד מהצדדים מפני הישנות של התנהגותו הפסולה בעתיד. ראו עוד לעניין החריגים: עניין פלוני, בפיסקה 10; חוות דעתי בפסק הדין החלקי בעניין יש עתיד; חוות דעתי ב-בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (06.09.2017) (להלן: עניין המרכז האקדמי); עניין בן מאיר. כן השוו לפסיקה מהעת האחרונה בארצות הברית: Roman Catholic Diocese v. Cuomo, 141 S. Ct. 63 (2020); Republican Party of Pa. v. Degraffenreid, Nos. 20-542, 20-574, U.S. 592 (2021).
בהקשר האמור נקבע על-ידי השופט (כתוארו אז) א' ברק כדלקמן:
"אמת הדבר, בית-משפט זה אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות, ואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי, אך כלל זה אינו חל במקום שטבעו של האירוע, שעליו סבה העתירה, הוא כזה, שההכרעה השיפוטית בו עשויה לבוא לאחר שהאירוע התרחש, אך תוך קיום הסתברות סבירה, שאירועים דומים יתרחשו בעתיד... במקרים הללו, מן הראוי הוא שבית המשפט ידון בעתירה, שאם לא כן לא ידון בה לעולם, שכן מעצם מהותה היא תהא לעולם מוקדמת מדי, או מאוחרת מדי. אל לו לבית המשפט לנעול דלתותיו בפני מקרים אלה בטענה של חוסר אקטואליות, שאם ינהג כן, יהא תחום שלם של עניינים קונסטיטוציוניים חשובים חסין בפני ביקורת שיפוטית. אכן, בשאלה חוקתית חשובה "מוטב שיווצרו נסיבות דיוניות, המאפשרות את הכניסה לטרקלין, והוא כל עוד לא ברור וגלוי, כי הנושא אינו נתון לשיפוטו של בית המשפט... המקרה שלפנינו נופל למסגרתה של אותה קטיגוריה, ש"כלל האקטואליות" לא צריך לחול בה... החלטת המשיב היא בעלת אופי עקרוני והיא תופעל הלכה למעשה גם במצבים עתידיים, בהם תתבקש הצבעת אי-אמון על-ידי סיעת יחיד. הסתברות התרחשותה של בקשה כזו בחיים הפרלמנטריים היא סבירה. מטעם זה ניכנס נא לטרקלין של הדיון לגוף העניין." (עניין כך, בעמ' 147; ההדגשות שלי – ח"מ)).