125. נורמה חוקתית של קביעת כללים כלליים, צופים פני עתיד ויציבים, שאינם ניתנים לשינוי בקלות על פי האינטרסים הצרים והזמניים במערכת הפוליטית, שומרת אם כן על כבודן של הנורמות החוקתיות ועל עקרון ההוגנות בעיצוב כללי המשחק
--- סוף עמוד 59 ---
הדמוקרטיים בישראל (אריאל בנדור "חוקי-היסוד כבסיס לחוקה – הצעה לחוקת ישראל" משפט וממשל ה 15, 18 (תש"ס); מדינה וויצמן, בעמ' 604).
כך ניסחו זאת מדינה וויצמן במאמרם:
"נדרש שתחולתו של ההסדר תהיה רחבה וכללית, ולא פרסונלית, ושהוא יוחל באופן פרוספקטיבי — תוך קביעת הוראות-מעבר מתאימות — ולא באופן מיידי. דרישות אלה מיועדות להבטיח שקביעת 'כללי המשחק' תיעשה במידה שתהא קרובה ככל האפשר להימצאות מאחורי 'מסך בערות', כלומר, בתנאים שבהם יש מידה מספקת של אי-ודאות באשר להשפעתו של ההסדר הנדון על אינטרסים אישיים או סיעתיים של חברי הכנסת.
בהתאם לכך, הרוב בכנסת רשאי לקבוע, למשל, כי כהונה כראש הממשלה אפשרית במשך שתי קדנציות רצופות לכל-היותר, אך אין בכוחו של הרוב להחיל הסדר זה באופן מיידי, לשם מניעת היבחרו מחדש לתפקיד של מי שכבר מכהן במשרה זו בעת קביעת ההסדר החדש" (מדינה וויצמן, בעמ' 645, ההדגשות שלי – ח"מ).
126. לקביעה כי אין להחיל שינוי חוקתי מהותי באופן מיידי – יש אצלנו גם הצדקה קונסטיטוציונית-היסטורית וכן מעשית, ואבהיר זאת להלן.
הצדקה קונסטיטוציונית-היסטורית – על שום מה?
שהרי מגילת העצמאות צפתה כינון חוקה על-ידי האסיפה המכוננת (שלאחריה היו אמורות להתקיים בחירות חדשות לכנסת על פי החוקה שכוננה).
"החלטת הררי", ששינתה מתודולוגיה זו (ובעקבותיה האסיפה המכוננת הפכה לכנסת הראשונה מכח חוק המעבר, תשי"ט-1949; עיינו: אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל – כרך א' עקרונות יסוד, 37-36 (2005)) דיברה בחוקה שתהיה בנויה "פרקים-פרקים", באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה.
המפעל של חוקי-היסוד, שטרם בא לסיומו, כידוע, יצר פרקטיקה שבמקום לפזר את הכנסת לאחר כינון החוקה – שינויים קונסטיטוציוניים מהותיים נכנסים לתוקף רק לאחר הבחירות בכנסת העוקבת (תיאור ופירוט יבוא בפיסקאות שלהלן). בכך יש התאמה והשלמה לעיקרון שנקבע במסמכים שהביאו להקמת המדינה (והוא מקובל גם במדינות דמוקרטיות אחרות בעולם) כי לאחר כינון חוקה נערכות בחירות.