156. הניסיון לערוך טיפולוגיה של האמצעי השיפוטי של "התראת בטלות" מגלה כי ניתן לסווגה, לשיטתי, לשני מופעים עיקריים:
א) הסוג הראשון הוא "התראת בטלות מובהקת", שהיא סעד חוקתי או מינהלי לכל דבר ועניין, לפיו בית המשפט מורה על קבלת העתירה, וקובע כי הרשות השלטונית רשאית להמשיך ולקיים את הפעולה הנתקפת בעתירה, בשל
--- סוף עמוד 73 ---
שיקולים חוקתיים כבדי משקל, אך אם תמשיך ותפעל כך לאורך זמן ללא שינוי – בית המשפט יורה על בטלות ההוראה הנתקפת, לפי ההתראה שניתנה (ראו: עניין המרכז האקדמי; מלצר ורוזנברג). מטרת התראת הבטלות המובהקת היא להביא, בסופו של דבר, לבטלות ההסדר הנורמטיבי הנתקף, אך נוכח טעמים שונים, שביניהם עיקרון הכיבוד ההדדי שבין הרשויות – בית המשפט בוחר שלא לפסול באופן מיידי את המצב הקיים, תוך מתן אזהרה כי אין להמשיך ולקיים הסדר זה לאורך זמן.
ב) הסוג השני כונה במאמר הנ"ל: "התראת בטלות מרוככת", שהיא אמצעי דיאלוגי, בגדרו בית המשפט מורה על דחיית העתירה, תוך מתן הערת אזהרה לרשות השלטונית כי אם תמשיך לפעול באותו אופן – בית המשפט עשוי להעניק בעתיד סעד של בטלות. במצב כזה אין מדובר במתן סעד שיפוטי, אלא בהתראה מפני סעד אופרטיבי עתידי אפשרי. התראה כזו מהווה איתות חוקתי ליתר רשויות השלטון הרלבנטיות, במטרה להביא לריפוי מוסדי-מערכתי. התראת בטלות מרוככת היא לפיכך מעין "הנחיה שיפוטית" חריפה, מסוג של "אזהרה שיפוטית", לפיה בית המשפט מאיר את עיניו של המאסדר המתאים (המכונן, המחוקק, או הרשות המינהלית) כי יש צורך בשינוי מצב דברים מסוים בעתיד הקרוב (ליאב אורגד ושי לביא "הנחיה שיפוטית: הערות לתיקוני חקיקה בפסיקת בית המשפט העליון" עיוני משפט לד 437 (2011)).
157. התראת בטלות ניתנה בפסיקתנו בפעם הראשונה באופן מפורש ב-בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו [פורסם בנבו] (09.06.2009), שעסק במעמדו של "סגן שר במעמד שר". בעניין זה נקבע כדלקמן:
"בסופו של יום נאמר דברינו במבט צופה פני עתיד, ואכנה זאת "התראת בטלות"... על המערכת הממשלתית ליתן דעתה כי פסק דין זה, אף אם לא הביא להתערבות שיפוטית נוכח הרקע שתואר, מהוה תמרור לעתיד" (שם, בפיסקה מ"א לחוות דעתו המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין).
באותו מקרה היה מדובר בהתראת בטלות מרוככת, שכן בית המשפט הורה על דחיית העתירה, לצד מתן ההתראה האמורה (עיינו עוד: סוזי נבות, שם, שם).