ב) הדיון שקיימתי לעיל, באשר לדוקטרינת העתירה התיאורטית והחריגים לה ("Mootness Doctrine"), מתקשר גם הוא למסקנתי בעניין התוצאה הרצויה במקרה שבפנינו. זאת שכן השתיים מתבססות על ההכרה בכך שמבט צופה פני עתיד עשוי להצדיק, במקרים מסוימים, התערבות שיפוטית – חרף העובדה כי המחלוקת הפרטנית הסתיימה להלכה, או למעשה. במצבים מעין אלה, ניתן להשתמש באמצעים שיפוטיים שגם הם צופים פני עתיד – כגון התראת בטלות – שיש בהם כדי להבהיר לצדדים את המצב הראוי לעתיד.
התראת בטלות מרוככת מעניקה איפוא בידי בית המשפט אמצעי הולם ומידתי במקרים כאלה (מלצר ורוזנברג, בעמ' 1212-1211).
162. טרם סיום מתחייבות עוד מספר הערות:
א) אין מקום לקבל את טיעוניהם של העותרים ב-בג"ץ 2922/20 ביחס לצו על-תנאי השלישי, ככל שהוא נוגע לסעיף 2 לחוק ממשלת חילופים, שהעניק לשיטתם – למשיבים 7-5 באותה עתירה (סיעת דרך ארץ וחברי הכנסת: צבי האוזר ויועז הנדל) הטבה פרסונלית ומפלה. אכן הסדר המימון פגע פה בדרישת השוויון, הקבועה בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת, ואולם התיקון בו מדובר התקבל ברוב של למעלה מ-61 מחברי הכנסת בכל שלבי החקיקה, ובכך שונה העניין
--- סוף עמוד 77 ---
ממה שנפסק ב-בג"ץ 141/82 רובינשטיין נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד לז(3) 141 (1983), שם התיקון לא קיבל את הרוב הדרוש האמור. זאת ועוד – בנסיבות שבהן התקבל התיקון האמור, ובהתחשב בכך שמדובר במעשה עשוי, אין מקום להפעיל פה "פיסקת הגבלה שיפוטית" (השוו לגבי תוצאה זו – למה שנפסק, מטעמים דומים, בבג"ץ התקציב).
ב) התוצאה אליה הגעתי מייתרת את הצורך להכריע כאן בתחולה ובנפקויות של דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי חוקתי על הסתעפויותיה (השוו: עניין חוק-יסוד: הלאום), והיא נובעת גם מהפרשנות הנדרשת לגבי הוראות חוקתיות מוסדיות, שאמורה להיעשות מתוך "מבט רחב" (ראו: בג"ץ 13/60 היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה, פ"ד טז 430 (1962); בג"ץ 7510/19 אור-הכהן נ' ראש הממשלה [פורסם בנבו] (09.01.2020); עניין פוקס).
מנגד, החלת הדוקטרינה של שימוש לרעה בסמכות המכוננת פה, על פי המתווה שנפסק בבג"ץ התקציב, מדגימה את הקביעה שם בכך שאין מדובר ב"רשימה סגורה" של שיקולים, אלא במבחני עזר בלבד, וכי יש לבחון כל מקרה (קיים או עתידי) לגופו (ראו: דברי הנשיאה ד' ביניש בעניין בראון, וכן דברי חברתנו הנשיאה א' חיות בבג"ץ התקציב).
163. לסיכום סוגיה זו, אם תישמע דעתי – יש לקבוע, ביחס לנושאים שנדונו בצווים על-תנאי הראשון והשלישי שהוצאו בעתירות שבפנינו, כי אם ישונו בעתיד "כללי המשחק" באופן משמעותי תוך כדי "המשחק", ותוך הפרה של דרישת הכלליות, בדומה לעניינים שהיו נושאי הצווים על-תנאי הנ"ל – ייתכן כי נפקותו של שינוי זה יהיה בטלות, גם אם הוא יעשה באמצעות תיקון, או כינון של חוק-יסוד, ולפיכך ראוי להוציא כאן התראת בטלות, כאמור בפיסקה 161 שלעיל.