בנסיבות אלה, אין להידרש לשתי הסוגיות התיאורטיות שמעוררות העתירות, שהרי "בית המשפט אינו יועץ ואינו פילוסוף, אף לא פילוסוף של המשפט, ואל לו לכתוב מאמרים או להכריע בשאלות משפטיות אקדמיות או תיאורטיות. עת לפסוק ועת להימנע מפסיקה" (בג"ץ 1273/20 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' הכנסת ה-22, [פורסם בנבו] פסקה 10 לחוות דעתי (9.9.2020)). מעבר לשיקולים המעשיים הניצבים מאחורי כלל זה – שכוחו יפה גם כאשר העתירות הפכו תיאורטיות רק לאחר הגשתן, וגם אם הן מעוררות שאלות משפטיות "חשובות ועקרוניות" (שם, פסקה 7) – מדובר, בראש ובראשונה, בנגזרת של עקרון הפרדת הרשויות ומקומו של בית המשפט במסגרת זו:
--- סוף עמוד 81 ---
"התפקיד המובהק של בית המשפט הוא להכריע במחלוקות ממשיות ולמצוא להן פתרון. הכרעה בעתירה תיאורטית עלולה באופן עקרוני להסיג את גבולן של רשויות שלטון אחרות [...] כך ביתר שאת שעה שעסקינן בנושא רגיש הנוגע ללב הזירה הפרלמנטרית-פוליטית" (שם; ראו גם בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד(3) 204, פסקאות 30-31 לחוות דעת השופטת א' פרוקצ'יה (2011); להלן: עניין בר-אילן).
לפיכך, אני מצטרף לעמדת חברי, המשנה לנשיאה ח' מלצר, כי אין להידרש עוד להוראת הרוב המיוחס (70) – אך, בניגוד אליו, סבורני כי דין דומה גם לעתירות בסוגיית התחולה. זאת, אף ביחס להסדר המימון שנקבע כהוראת שעה בסעיף 2 לחוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף-2020, ולגביו נטען כי הוא משקף הטבה פרסונלית ומפלה לסיעת דרך ארץ וחברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל.
3. חברי סבור כי סוגיית התחולה באה בגדרי החריגים לכלל השולל בירור עתירה תיאורטית, הואיל ו"לא מן הנמנע שסיטואציה דומה, של החלת שינוי משטרי משמעותי בתחולה מיידית, עשויה לקרות גם בעתיד. יתר על כן, מדובר בענייננו בסוגיה קונסטיטוציונית בעלת משקל רב, כאמור, וייתכן שגם בעתיד משך הזמן שיהיה נתון בידי בית המשפט לדון בה לגופה לא יהיה רב. בנוסף, בעתירות שבפנינו הושקעו משאבים רבים והן מעוררות שאלות בעלות חשיבות נעלה" (פסקה 75 לחוות דעתו). ברם, דברים אלה תומכים, לטעמי, דווקא במסקנה ההפוכה, משום שהם מבליטים את ההבחנה – העומדת בבסיס הכלל השולל הכרעה בעתירות תיאורטיות – בין הכרעה שיפוטית קונקרטית, הנעוצה בעובדות המקרה, לחוות דעת "אקדמית".
אסביר: העתירות שלפנינו תוקפות את תחולתו המיידית של השינוי המשטרי הקונקרטי המעוגן בתיקון 8, ומשום כך הן התאימו, בעת הגשתן, לבירור שיפוטי. אולם, בנקודת הזמן הנוכחית, ברי כי סוגיה תיאורטית זו אינה צפויה להתעורר בעתיד הנראה לעין – שהרי אין צורך לשוב ולעגן את מוסד ממשלת החילופים, לאחר שכבר קנה את מקומו בחוק יסוד: הממשלה. על כן, אין מקום להשוואה בין המקרה שלפנינו למקרים שבהם נמצאה הצדקה לבירור עתירות תיאורטיות בשל הסבירות שהשאלות שהן מעוררות ישובו ויתעוררו בעתיד. כך, למשל, בבג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999) הובהר כי יש לדון בעתירה לגבי תקופת המעצר המרבית של חייל עובר להבאתו בפני שופט צבאי, משום שאותה שאלה עצמה "עולה חדשות לבקרים, שנה אחר שנה, לגבי חיילים רבים". באופן דומה, נקבע כי אחת ההצדקות