6. הנה כי כן, מערכת היחסים בין הכנסת לממשלה, לרבות יחסי הכוחות בין הרשויות ועיצוב מנגנוני הפיקוח הפרלמנטרי השונים, ידעה תנודות ותמורות – ויש לבחון אותה "בפרספקטיבה רחבה, תוך התייחסות למציאות הפוליטית ולמכלול ההסדרים החוקתיים הרלוונטיים. נוכח המורכבות, הרגישות וריבוי המודלים של הפרדת הרשויות, מן ההכרח לתת את הדעת על מערכת האיזונים והבלמים המלאה שיצרה הרשות המכוננת – מבלי לבודד הסדר יחיד ולהוציאו מהקשרו" (עניין התקציב הדו שנתי, פסקה 4 לחוות דעתי).
--- סוף עמוד 86 ---
7. די בכך כדי לחזק את המסקנה שלא הוצגה עילת התערבות בהסדר אי האמון הקבוע בסעיף 43ח לחוק יסוד: הממשלה. כפי שמלמדת ההיסטוריה החקיקתית, הגבלה זו – שלא "נתפרה" כהוראת שעה למידותיהן של הכנסת ה-23 והממשלה ה-35, ומהווה חלק מליבת הסדר הקבע שיצר תיקון 8 – נועדה להגביר את יציבות הממשלה (פרוטוקול ישיבה 2 של הוועדה המיוחדת בנושא חוק יסוד: הממשלה (תיקון – ממשלת חליפים) 385-387 (26.4.2020); להלן: פרוטוקול 2). הן תכלית זו, והן האמצעי שנבחר לשם כך – הכבדה מסוימת על מוסד אי האמון – עולים בקנה אחד עם מגמה חוקתית ארוכת שנים, כאמור. אמנם, הגבלת הכהונה של ראשי ממשלת החילופים מניחה מכשול נוסף בדרכה הקשה ממילא של האופוזיציה להבעת אי אמון. אולם, בהתחשב בתמונה המלאה שהוצגה לעיל, לא מדובר בכרסום משמעותי דיו במעמד האופוזיציה, ובאפקטיביות הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה, כדי להצדיק דיון ממשי בתחולת דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי חוקתי (והשוו, פסקה 4 לחוות דעתי בעניין התקציב הדו שנתי ופסקאות 3-4 לחוות דעתי בבג"ץ 5555/18 חסון נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (8.7.2021)). למעלה מן הצורך, אוסיף כי ההגבלה על ראשי ממשלת החילופים תקפה רק לגבי הממשלה המחליפה, ולא מונעת כהונה בממשלה המחליפה את המחליפה – מה שמאפשר "לעקוף" את ההגבלה, ומצמצם את הפגיעה במנגנון אי האמון (פרוטוקול 2, בעמ' 386-387).
דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת אף היא אינה רלוונטית ביחס לחלקו המהותי של סעיף 43ח לחוק יסוד: הממשלה, העומד בכל המבחנים הצורניים שהוזכרו בפסיקה (ולהלן ארחיב לגבי סוגיית התחולה).
8. לסיום חלק זה, אציין כאנקדוטה כי במהלך הוועידה הרפובליקנית בשנת 1980, שקל מועמד המפלגה לנשיאות (ולימים, הנשיא ה-40 של ארצות הברית), רונלד רייגן, להציג "Dream ticket" שבו יופיע הנשיא ה-38 של ארצות הברית, ג'רלד פורד, כסגנו. אולם, הלה, שכבר עמד בראש הפירמידה, התנה זאת בקיום מעין "Co-presidency", שבמסגרתה יינתנו לסגן הנשיא סמכויות ביצוע ממשיות ורחבות מכפי שהיה נהוג. הרעיון ירד עד מהרה מעל סדר היום, על רקע סירובו של רייגן לחלוק בסמכות והקושי הכרוך בקידום תיקון חוקתי מתאים (Richard V. Allen, Georg Herbert Walker Bush; The Accidental Vice President NEW YORK TIMES (30.7.2000)). יודגש כי הרעיון כשלעצמו אינו בלתי אפשרי, אך נדרש תיקון לחוקה. הואיל ונותרו כשלושה חודשים בלבד בין מועד העלאת הרעיון לתאריך הבחירות, זהו פרק זמן קצר מדי מכדי לערוך בו תיקון לחוקה בהתאם לפרוצדורת השינוי המורכבת