מניע דומה, והשפעה דומה, היו גם לחוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 4) משנת 1981 (להלן: תיקון 4 לחוק יסוד הממשלה הראשון). התיקון כונן את תפקיד "ממלא מקום ראש הממשלה", ושר המשפטים משה נסים, שהציג אותו למליאת הכנסת, לא הסתיר את ההקשר הפוליטי המובהק שלו: "אדוני היושב ראש, הוראה זו יש לה תוקף וזכות לעמוד בפני עצמה. אין בה כדי לשנות סדרי בראשית. היא איננה משנה מהות. היא רצויה בפני עצמה בכל עת ובכל שעה, אבל תוקפה היום הוא כפול ומכופל משום שהיא באה בעת שאנחנו עומדים לכונן, ברצות השם, ממשלת אחדות לאומית, המבוססת על שוויון ואיזון בין שני המחנות הגדולים במדינת ישראל. לכן ראוי לתת ביטוי למעמד של שני האישים העומדים בראש המחנות הללו – האחד ראש הממשלה והאחד ממלא מקום ראש הממשלה – ולתת בידיהם סמכויות נאותות" (פרוטוקול ישיבה 6 של הכנסת ה-11, 55-56 (13.9.1984)).
עוד אזכיר את חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) משנת 1994, בו נקבע כי ההוראה המונעת מחבר כנסת שפרש מסיעתו לכהן כשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת לא תחול במקרה של התפלגות מסיעה. למרות ביקורת חריפה של חברי האופוזיציה, שסברו שמדובר בחקיקה פרסונלית שתכליתה לאפשר את צירופם המיידי
--- סוף עמוד 92 ---
של חברי הכנסת גונן שגב ואלכס גולדפרב לממשלה (ראו דברי חברי הכנסת לוי, רביץ, מרידור וזנדברג, בפרוטוקול ישיבה 233 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-13, 3-4 (24.10.1994), ובפרוטוקול ישיבה 235 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-13, 3-4, 8-9, 12 ו-14 (31.10.1994)), התקבל התיקון ובו הוראה מפורשת לפיה "אין נפקה מינה אם הפרישה או ההתפלגות היו לפני תחילתו של חוק זה או לאחריה" (סעיף 3 לתיקון). גם תיקון זה משקף, אפוא, את התפיסה לפיה אין מניעה לעגן בחוק יסוד הסדר קבע שתכליתו ראויה – הבחנה בין פרישה פסולה להתפלגות לגיטימית – אף אם שורשיו נעוצים בצורך פוליטי ספציפי.
דוגמה נוספת מספק חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44), המסמיך את כנסת ישראל להפסיק את חברותו של חבר כנסת שיש במעשיו משום הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (להלן: חוק ההדחה). גם במקרה זה, ההיסטוריה החקיקתית מעידה כי ה"תמריץ" לכינון התיקון (שעתירות לפסילתו נדחו; בג"ץ 5744/16 בן מאיר נ' הכנסת [פורסם בנבו] (27.5.2018)) היה קונקרטי מאוד. כך, למשל, ציין שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דאז אופיר אקוניס, כי "אם בית-המשפט העליון היה פועל לפי חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א, ופוסל, למשל, את חברת כנסת זועבי שהייתה ב'מרמרה' – במצב הזה לא היה צריך את חוק ההשעיה " (פרוטוקול ישיבה 120 של הכנסת ה-20, 87 (28.3.2016)). זאב אלקין, שר העלייה והקליטה דאז, תקף את התנגדות האופוזיציה לתיקון, והאשים כי "תכף נראה פה את כולם – גיוס המוני, למען מי? למען חנין זועבי. עוד לא זכתה חנין זועבי לכזאת תמיכה בכנסת ישראל – כמו מה שאתם מארגנים לה היום" (שם, בעמ' 211). במקרה זה, תחולת התיקון הוגבלה אמנם למעשה שנעשה "לאחר תחילתו" (סעיף 2 לתיקון), אך הוא שב ומוכיח כי הרשות המכוננת לא מצאה פגם בקיומו של תמריץ קונקרטי לעיגון הסדר קבע חוקתי-משטרי.