--- סוף עמוד 94 ---
ח"כ רובינשטיין כי "צריך להיות ברור שהסמכויות וכל האמור בחוק זה חלים רק לאחר בחירות שהתקיימו לפניו". יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ לין, הסכים, והבהיר כי:
"לא ניתן לראש ממשלה שנקבע בהסכם קואליציוני את הכוחות שיש לראש ממשלה שנבחר בבחירה דמוקרטית ישירה ואמיתית על ידי העם" (פרוטוקול ישיבה 273 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-12, 34 (25.6.1991)
למקור כוחה של הממשלה השפעה משמעותית על יחסי הגומלין בינה ובין הכנסת. לכן, מובן שאין לערב מין בשאינו מינו ולהחיל על הממשלה שכיהנה בעת כינון חוק יסוד הממשלה השני – אשר פעלה מכוח אמון הכנסת – הסדרים המתאימים לממשלה השואבת את כוחה מן הבחירה הישירה של הציבור בראש הממשלה. כמובן, חוק היסוד משנת 2001, שביטל את הבחירה הישירה והשיב על כנו את המשטר הפרלמנטרי הקלאסי, מהווה תמונת מראה לכך: כל עוד כיהנה ממשלה השואבת את כוחה מן הציבור עצמו, וזה היה המצב בעת קבלת גרסה זו של חוק היסוד, לא היה מקום לכבול אותה בסד המתאים לממשלה הפועלת מכוח אמון הכנסת – על כל המשתמע מכך. כל שניתן להסיק, אפוא, מתחולתם העתידית של שני חוקי יסוד הממשלה האחרונים הוא כי יש צורך בבחינה מהותית של ההסדר, על מנת לקבוע האם ניתן להעניק לו תחולה מיידית, או שתחולה כזו תחתור תחת תכליתו ואינה ראויה.
אינדיקציה להעדר נורמה גורפת של תחולה בכנסת הבאה, מספקת הוראת התחולה ביחס לחוק יסוד הממשלה הראשון, לפיה "הממשלה המכהנת ערב תחילתו של חוק יסוד: הממשלה רואים אותה כמכהנת לפי אותו חוק יסוד" (סעיף 1 לחוק הממשלה (הוראות מעבר), התשכ"ח-1968, ס"ח 232). הוראה זו עוגנה אמנם בחקיקה נפרדת – בנימוק שאין לכלול הוראות מעבר בתוך "מסגרת של חוק יסוד שנועד להיות באחד הימים פרק בחוקת המדינה" (פרוטוקול ישיבה 210 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-6, 3 (24.7.1968)) – אך אין בכך כדי לשנות את מהותה: תחולה מיידית של הסדר משטרי משמעותי חדש. ודוקו, חוק היסוד הראשון שימר, אמנם, את "עיקרי המשטר שלנו כפי שהוא קיים עד עכשיו", אך הובהר כי "בעניינים שונים יש שינויים חשובים לעומת המצב הקיים" (דברי יו"ר ועדת המשנה לחוקי יסוד, ח"כ צדוק, במהלך הדיון במליאת הכנסת לקראת אישור חוק היסוד בקריאה שניה ושלישית (פרוטוקול ישיבה 319 של הכנסת ה-6, 3095-3098 (6.8.1968); ההדגשה אינה
--- סוף עמוד 95 ---
במקור. ראו והשוו, שטרית, בעמ' 124). אף על פי כן, ולמרות שעצם העלאת "עיקרי המשטר" אל ראש פירמידת הנורמות מהווה, לכאורה, שינוי משטרי מהותי, החליטה הכנסת להחיל את חוק היסוד על הממשלה המכהנת. לטעמי, יש בכך כדי לתמוך בעמדה לפיה התחולה העתידית של שני חוקי יסוד הממשלה המאוחרים נעוצה במהות ההסדרים, המבוססים על מקור כוחה של הממשלה, ולא בתפיסה כללית לגבי מועד תחולת שינויים משטריים.