לאור הסקירה דלעיל, אינני סבור שיש בתפקיד המיוחד והחד פעמי שביקשה הכרזת העצמאות להעניק לאספה המכוננת, כדי ללמד על כך שכנסת ישראל – החובשת כיום שני כובעים, ועוסקת בתהליך מתמשך של יצירת פרקי חוקה – נדרשת "להתפזר" על מנת לאפשר לכל חוק יסוד משטרי, או תיקון לו, להיכנס לתוקף. זאת ועוד, אין ביתרונות המעשיים שחברי, המשנה לנשיאה ח' מלצר, מוצא בדחיית מועד התחולה של נורמות משטריות יסודיות כדי לשנות את הדין המצוי, ולאפשר, בשל כך, התערבות שיפוטית בהחלטות הרשות המכוננת.
18. אסכם, כי לשיטתי אין בדין הנוהג בסיס לנטילת מעמדו החוקתי של תיקון משטרי בעל תחולה מיידית – אלא אם דחיית התחולה מתחייבת מתכליתו, כפי שקרה בהקשר של חוקי יסוד הממשלה האחרונים. תיקון 8, כמוהו כתיקונים משטריים רבים שהוחלו כבר במהלך חיי הכנסת שכוננה אותם, אמנם מכיל חידוש חוקתי, אך אין בעצם קיומו של חידוש כזה כדי לחייב את דחיית התחולה.
ודוקו, שינוי כללי המשחק באופן הפוגע בציפיות הסבירות של הבוחרים, ובזכות לבחור ולהיבחר, עשוי לעורר קושי. כך, ניתן לחשוב כי תיקון המורה על קיום בחירות ישירות לראשות הממשלה לאחר שכבר התקיימו בחירות כלליות לאותה כנסת אינו ראוי, משום שההיסטוריה הקרובה תומכת בהשערה לפיה פיצול פתקי ההצבעה עשוי להשפיע באופן מהותי על שיקולי הבוחר (ראו, למשל, איל גבאי "שינוי רטרוספקטיבי בחוק יסוד: הממשלה – חוקתיותו" הפרקליט מד 151, 155-157
--- סוף עמוד 97 ---
(1998)). במקרה זה, התחולה המיידית של התיקון פוגעת, אפוא, בזכות האזרח לבחור ולהיבחר, ואפשר שיש בה מאפיינים פרסונליים ורטרוספקטיביים בעייתיים.
לעומת זאת, שינוי במבנה הממשלה ובחלוקת הסמכויות הפנימית בין מרכיביה אינו כה משמעותי. ראשית, כפי שציין גם חברי המשנה לנשיאה, "ממשלות חילופים, או רוטציה, הוסדרו בעבר באמצעות הסכמים קואליציוניים" (פסקה 137 לחוות דעתו). כמובן, אין דין הסכם כדין חוק יסוד, אך די בעובדה היסטורית זו כדי להקהות את עוקץ הטענה לפגיעה בציפיית הבוחר. הרי ממילא ניתן היה להגיע לתוצאה באותו כיוון מבחינת הממשלה שתקום, גם אם באמצעות הסכם קואליציוני ולא באמצעות שינוי החוק. כך, למשל, הסכמים קואליציוניים מאפשרים מתן "כוח הצבעה" שווה לרכיבים השונים של הממשלה, באמצעות מינוי מספר שווה של שרים, באופן המגשים את יסוד הפריטטיות (סעיף 13א(ד) לחוק יסוד: הממשלה). שנית, חלק לא מבוטל מהשינויים שעוגנו במסגרת חלופת ממשלת החילופים אינו אלא התאמה של הסדרים קיימים, או כאלה שאינם "משמעותיים" כשלעצמם: כך, למשל, כהונת ממלא מקום ראש ממשלה (סעיף 43ב) כבר הוסדרה עקרונית (סעיף 5(ד)), והכפפת סמכות ראש הממשלה לפטר שרים להיבט ה"זיקה" (סעיף 43ד לחוק יסוד: הממשלה), בוודאי אינה משמעותית יותר מעצם עיגונה של סמכות זו – שניתנה לה תחולה מיידית בתיקון 3 לחוק יסוד הממשלה הראשון (אותו הזכיר חברי, בפסקה 134 לחוות דעתו). בל נשכח כי על פי שיטת הממשל בישראל, העם בוחר בכנסת, והכנסת מביעה אמון בממשלה. עולה כי הכנסת שקלה שיקולים כגון מגפת הקורונה והכישלון המתמשך בהקמת ממשלה. שיקולים לגיטימיים כשלעצמם. לכן, גם אם הווריאנט של הממשלה הפריטטית (סעיף 13א(ד)) מהווה חידוש, הוא אינו כזה השולל תחולה מיידית. תיקון 8 אינו עוסק בשינוי המשטר, ואין להקיש לגביו מחוקי היסוד שהמירו את המודל הפרלמנטרי בבחירה ישירה, ולהפך.