--- סוף עמוד 104 ---
אכן, במדינת ישראל ידו של המחוקק קלה על ההדק בתיקון חקיקת יסוד, לא פעם מתוך צורך השעה הפוליטי, והמגמה בהקשר זה יוצרת חשש אמיתי מפני זילות של הנורמות החוקתיות. ואולם ביקורת שיפוטית על חקיקת יסוד יש להפעיל במשנה זהירות, תוך שמירה על עקרון הפרדת הרשויות, ולייחדה למקרים חריגים של שימוש לרעה בסמכות המכוננת. כמפורט לעיל, תיקון מס' 8, על הוראת אי האמון שבו, צולח את מבחן הזיהוי בדוקטרינת השימוש לרעה – ועל כן אינו מקים עילה להתערבותנו.
9. סופו של דבר, אם תישמע דעתי נדחה את העתירות על הסף ככל שהן מכוונות כלפי סוגית הרוב המיוחס וסוגית התחולה; ואת העתירות בסוגית אי האמון נדחה לגופן. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אינני רואה מקום להורות על התראת בטלות.
ש ו פ ט ת
השופט ד' מינץ:
מצטרף אני לעמדת חבריי הסוברים כי דין העתירות להידחות ללא סייג. העתירות אינן מגלות כל עילה להתערבותנו בחוק יסוד ודי בכך כדי לדחותן. בנוסף כפי שהצביע חברי השופט נ' הנדל בחוות דעתו המקיפה, הכרעה בשתיים מתוך שלוש הסוגיות העומדות על הפרק אינה נדרשת שכן הדיון בהן נושא אופי תיאורטי מובהק. באשר להוראת סעיף 43ח לחוק יסוד: הממשלה, גם זו אינה מגלה כל עילה להתערבות. מנגד, חוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר ממחישה את הבעייתיות עליה עמדתי לאחרונה, בבג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת [פורסם בנבו] (23.5.2021) (להלן: עניין שפיר) ובבג"ץ 5555/18 חסון נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (8.7.2021), ואשר יגורתי – סריקתם של חוקי יסוד במסרקות ברזל ללא כל עיגון חוקתי – בא גם בא וחוששתני כי יקנה לו שבת במשטר החוקתי של מדינתנו.
1. שאלת סמכותו של בית משפט זה לקיים ביקורת שיפוטית על הוראות חוק יסוד הינה שאלה מורכבת וסבוכה. מדובר בשאלה היורדת "לשורש הלגיטימיות של הרשות המכוננת לקבל הסדרים חוקתיים המשנים את אופיים של חוקי היסוד, ולשורש הסמכות של בית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית על תוצרי פעולתה של הכנסת כרשות מכוננת" ((בג"ץ 4908/10 ח"כ רוני בר-און נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(3) 275, 310 (2011) (להלן: עניין בר-און)). כבר עתה ייאמר כי עניין זה שלפנינו אינו מעורר סוגיות מסוג
--- סוף עמוד 105 ---
זה במלוא כובד משקלן. זאת, שכן הוראות חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) רחוקות כמרחק מזרח ממערב מגדרי המקרים החריגים והנדירים שלגביהם יכולה הייתה להתעורר שאלת התערבות בית משפט זה בחוק יסוד. תמרורי ה"עצור" המרחיקים אותנו במקרה זה, מדיון על בטלות חוק יסוד, רבים הם מספור. לא בחוק רגיל עסקינן כי אם בחוק יסוד שמעמדו, על פי התפיסה שהשתרשה במשפטנו, על-חוקי. עצם הדיון בסוגיה חותר לטעמי תחת מושכלות יסוד, ביניהם עקרון הפרדת הרשויות. אולם נוכח צורך השעה, כמו גם חוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ'), אין מנוס מלהוסיף מספר הערות משלי שיש בהן כדי לשרטט קווים כלליים לעמדתי בסוגיה, מבלי שיהיה בכך כדי למצות דיון חשוב זה, שאינני סבור כאמור כי מתעורר הצורך לקיימו על פרטיו ודקדוקיו, בענייננו.