12. על מנת לעסוק בטענות אלה ראוי לחזור ולעמוד על המסגרת העיונית הנוגעת לביקורת השיפוטית ביחס לחוקי היסוד. הלכה למעשה, הטענות המועלות בעתירות בהיבט זה מופנות בעיקרן כלפי תכניו המהותיים של הסדר אי-האמון והמשמעויות הנלוות להם. הכרעה בהן מעוררת על פני הדברים את שאלת ההכרה בדוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי, להבדיל מהדוקטרינה של "שימוש לרעה" בחוק יסוד. כידוע, שאלת ההכרה בדוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי טרם הוכרעה במישרין בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 5555/18 חסון נ' כנסת ישראל[פורסם בנבו] (8.7.2021)). מכל מקום, אני סבורה כי הסדר אי-האמון כקביעתו בסעיף 43ח לחוק יסוד: הממשלה, אף בהנחה שכרוכה בו פגיעה מסוימת בכוחה של הכנסת, אינו נופל, ואף אינו מתקרב, לגדר המקרים החריגים והקיצוניים ביותר אשר בהם תתעורר במלוא
--- סוף עמוד 118 ---
עוזה שאלת ההתערבות בתוכנו המהותי של חוק יסוד. זאת, בין היתר, בהתחשב בהיקפן המצומצם של המגבלות שנקבעו בסעיף 42ח לחוק יסוד: הממשלה, בהינתן ההיסטוריה החקיקתית והמגבלות שנקבעו כבר בעבר ביחס להבעת אי-אמון בממשלה, ובשים לב לקיומם של כלים פרלמנטרים אחרים המסורים בידי הכנסת בעת שזו מבקשת לסיים את כהונת הממשלה (כמפורט בפסקאות 8-4 בחוות דעתו של חברי השופט הנדל).
13. אף אין מקום להתערבות שיפוטית בהקשר זה גם על יסוד דוקטרינת השימוש לרעה בחוק יסוד. כאמור, מרכז הכובד של דוקטרינה זו אינו מוכוון לביקורת על תוכנו המהותי של ההסדר, כי אם על עצם זיהויו כנורמה חוקתית. ממילא, אציין כי לעמדתי הסדר אי-אמון בכללותו עומד בדרישות מבחן הזיהוי כפי שהותוו בעניין שפיר.
14. הדברים אמורים מבלי להמעיט בחשיבות הנודעת לקיומו של מנגנון אי-האמון בשיטת המשטר בישראל. זאת, בהיותו מרכיב חשוב במסגרת יחסי הכוחות שבין הכנסת לממשלה. אכן, מדובר בכלי פרלמנטרי מרכזי המאפשר להביא לידי ביטוי את עקרון הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי, ונועד לבטא את התפיסה לפיה ממשלת ישראל פועלת מכוח אמונו של העם, כפי שבא לידי ביטוי באמצעות נציגיו בכנסת. אולם אין בכל זאת כאמור כדי להקים עילה להתערבות בענייננו.
תחולה מיידית כשימוש לרעה בחוק יסוד?
15. סוגיה נפרדת היא כאמור שאלת התחולה המיידית של הסדר ממשלת החילופים בכללותו (וממילא גם של הסדר אי-האמון שנקבע במסגרתו). עיקר הטענות שעלו בעניין זה נגעו ליישומה של דוקטרינת השימוש לרעה בחוק יסוד בהתייחס לקריטריון הכלליות, כאחד המאפיינים של חקיקת יסוד תקינה, בהתאם למבחן הזיהוי שנקבע בעניין שפיר.