בהמשך התייחס בית המשפט העליון לתחקור הראשוני, וקבע כך: "אמנם נראים לנו דברי הביקורת של בית המשפט קמא, ואנו מצטרפים אליהם. בית משפט זה כבר התריע רבות בפני שלטונות החקירה של המשטרה על הפגם האמור, אשר בגינו מתעוררת בלב השופטים ההרגשה הבלתי נוחה, כי לא הובאה לפניהם תמונה מלאה על אשר אירע בעת החקירה, ואין בידם חלק מהנתונים, שהיו מאפשרים להם להעריך ולשקול בצורה טובה יותר את מהימנותה ואת משקלה של הודאת הנאשם המוגשת לבית המשפט כראיה. אולם משהתרשם בית המשפט קמא ברורות, כי לא הופעל על המערער כל לחץ שלא כדין, וכשעולה מקריאת ההודעות האמורות, כי מכילות הן תיאור רצוף, מפורט ושלם של האירוע, שעליו סב האישום, הרי נראה שלא שגה בית משפט קמא במסקנתו, כי אין במחדל האמור כדי להצדיק את פסילתן של אמרות אלה כראיות. זאת ועוד: המערער לא הצביע בפני בית המשפט המחוזי וגם לא בפנינו על דברים מפורשים כלשהם, שנמסרו על-ידיו לחוקרים בעת אותו שלב של התחקור אודותיו לא התנהל רישום כדבעי, שהיה בהם כדי לשנות את התמונה באורח משמעותי או בכלל".
בע"פ 4427/95 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 557, שב בית המשפט העליון (כב' השופטים בך, גולדברג ודורנר) ומתח ביקורת על דרך חקירה דומה, כך: "אמנם הבענו בעבר עמדתנו כי דעתנו אינה נוחה מהליכי חקירה מקדמיים הזוכים לכינוי 'תחקור' או 'תשאול', ואשר מכילים תמצית שיחה עם החשוד בלא שקדמה לה אזהרה. הליכים אלה אינם ראויים ואין בהם כדי להעביר את מלוא הנתונים הנחוצים לבית-המשפט כדי להכריע בשאלת המשקל שיש לייחס להם...".
בתפ"ח (מח' מרכז) 10101-11-09 מדינת ישראל נ' ע' ש' ואח' (29.11.2015) דן בית המשפט בתופעת "התשאול הנעלם", קרי תשאול שאינו מתועד, וכך נאמר בין היתר: "שיטת חקירה פסולה כזו היא רבת משמעות. מאחר שמדובר בחקירות נעלמות מעינינו - אין אנו יכולים לדעת מה היה אורכן, והאם הופעלו בהן לחצים או איומים, או שמא ננקטו אמצעי פיתוי והשאה על ידי החוקרים. החשש הוא שאם ננקטו אמצעי חקירה פסולים על פניהם, נעשה הדבר בחלק הסמוי מן העין, ולא בחלק הגלוי של החקירה. חשש כזה מתגבר כאשר הנחקר טוען כי באותו שלב נסתר ננקטו נגדו שיטות חקירה קשות ופסולות. ככל שהחוקרים מתבצרים בטענתם שלא היה תשאול נעלם – הדבר משליך על אמינותם לפחות בנוגע לדרך חקירה זו. אכן, חשיפתו של התשאול הנעלם מערערת את ההנחה, או החזקה, בדבר תקינותה של החקירה כולה ... לא זו אף זו, לא קל להגנה להוכיח שיטת חקירה כזו, המעלימה מעיני בית המשפט נתח חשוב של החקירה. ואולם, כאשר שיטה כזו הוכחה – קיים החשש שדרך כזו ננקטה גם במקרים נוספים בחקירה הנדונה, שלא עלו, בפשט או ברמז, במפורש או במשתמע, בחומר הראיות. חשיפת התשאול הנעלם מביאה, למצער, לכך שבית המשפט לא יוכל לשלול את טענת הנחקר בדבר אמצעים בלתי חוקיים שננקטו נגדו באותו זמן חקירה. ... שיטה של תשאול נעלם היא הפרה מכוונת של חובת התיעוד על פי דין. להפרה מכוונת כזו יש משמעות כשנדונה שאלת פסלותה של ההודאה".