הנאשם אישר כי חתם על חוזה המכר לרכישת הדירה בהוד השרון ואמר למנשה שיוכל לרשום את הדירה על שמו לטובת עתיד נכדותיו, אך לדבריו לא ידע שעו"ד גלמן פתח חשבון נאמנות על שמו לצורך רכישת הדירה (עמ' 152 לפרוטוקול מיום 22.5.2019). הסכמתו של הנאשם לרישום הדירה על שמו אינה כרוכה מניה וביה בהסכמה לפתיחת חשבון נאמנות על שמו, גם אם הבנק מסתפק בחוזה מכר לצורך פתיחת חשבון נאמנות כזה.
עו"ד גלמן טען בעדותו כי הנאשם ידע על קיומו של חשבון הנאמנות וכי הוא הסביר לנאשם שפתח חשבון נאמנות על שמו לצורך רכישת הדירה בהוד השרון (עמ' 75 לפרוטוקול מיום 17.1.2019).
215. במצב דברים זה, בו הראיה היחידה הקושרת את הנאשם לחשבון בבנק ירושלים היא אמירתו של עו"ד גלמן, לפיה הנאשם ידע על פתיחת החשבון בבנק ירושלים, מבלי שנתמכה בראיות חיצוניות, מבלי שהוצג הסכם נאמנות, ובהינתן כי לעו"ד גלמן יש אינטרס מובהק בגרסתו כעורך דין, מבלי להטיל דופי ביושרו, הרי שסבורני כי אין לפני מסה ראייתי מספקת לביסוס הקביעה כי הנאשם היה מודע לפתיחת חשבון הנאמנות, ולבטח אי די בתשתית הראייתית המפורטת כדי להרשיע בפלילים בשל טענת המאשימה כי הנאשם פעל במטרה להסוות את זהותו של מנשה בחשבון. כאמור, אף עידית לא זכרה שפגשה בנאשם לצורך פתיחת החשבון. הנאשם לא טיפל בהעברת הכספים לצורך רכישת אותה דירה, וכל חלקו בחתימה על הסכם המכר. נחה דעתי לקבל את עמדת הנאשם כמהימנה, כפי שהוצגה בעדותו.
216. על כן, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה ברף הראיה הנדרש של מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ידע על חשבון הנאמנות בבנק ירושלים שנפתח על שמו, וכפועל יוצא מכך על העבירות שבוצעו בחשבון הבנק.
טענות הגנה מן הצדק
217. בסיכומיו, העלה ב"כ הנאשם שתי טענות של הגנה מן הצדק: הראשונה, עניינה אכיפה בררנית כלפי הנאשם, וזאת ביחס לעו"ד גלמן, אשר כלל לא נחקר באזהרה, וביחס לבנק, אשר חב בחובת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון, ואשר נמנע מלהעביר לנאשם מסמכים; השנייה, קיומו של פגם בניהול ההליך מצד המאשימה בשל ניהול התיק בעניינו של מנשה במסגרת הליך נפרד.
218. דוקטרינת הגנה מן הצדק נקלטה לראשונה במסגרת ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל (28.2.1996), שם נקבע מבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", מבחן נוקשה אשר יוחל רק כאשר נהגה הרשות באופן שערורייתי. אופן יישום הדוקטרינה הוגמש והורחב במסגרת ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' (31.3.2005) (להלן: "בורוביץ'"), שם נקבע מבחן "הפגיעה הממשית בתחושת הצדק וההגינות", מבחן תלת-שלבי, אשר באמצעותו יאזן בית המשפט בין השיקולים השונים (שם, פסקה 21):