"בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות... בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום".
עוד נקבע בעניין בורוביץ', כי טעמים של הגנה מן הצדק יכולים להילקח בחשבון בעת קביעת העונש (וראו גם בג"ץ 9131/05 ניר עם נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, פסקאות 4 ו-5 (6.2.2006); ע"פ 5124/08 ג'אבר נ' מדינת ישראל (4.7.2011), פסקה 31; ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (12.8.2012) (להלן: "עניין סלכגי"), בפסקה 15; רע"פ 3829/15 קסאי נ' מדינת ישראל (20.12.2018), פסקה 32).
דוקטרינת הגנה מן הצדק עוגנה בחוק בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, במסגרת תיקון 51 לחוק זה, וזו לשונו:
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –
...
(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."
לאורך השנים, הורחבה הדוקטרינה ונעשה בה שימוש בכל חלקי המשפט: בשלב המקדמי, בשלב הכרעת הדין ובשלב גזר הדין (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל (1.3.2017) (להלן: "עניין גוטסדינר"); ע"פ 7915/15 ראמי גדבאן נ' מדינת ישראל (09.07.2017)).
219. אכיפה בררנית הוגדרה במסגרת בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע (8.6.1999):
"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (שם, עמ' 305).
220. לרשות שיקול דעת רחב בהחלטה להעמיד לדין, או שלא להעמיד לדין, בהינתן שבבסיס ההחלטה טעמים ענייניים (ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל (20/4/2016) (להלן: "עניין הרוש"); ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (10/9/2013) (להלן: "עניין פרץ")). אי לכך, העמדה לדין של חלק מהחשודים בפרשה מסוימת, ולא של כולם, אינה מקימה בהכרח טענה להגנה מן הצדק על רקע אכיפה בררנית (עניין הרוש; ע"פ 2681/15 בן שטרית נ' מדינת ישראל (14.2.2016)). עוד נקבע כי יש לעשות שימוש בטענת הגנה מן הצדק נוכח אכיפה בררנית רק במקרים מובהקים וחריגים וכי יש לקבלה בזהירות ובמשורה (עניין גוטסדינר, פסקה 55 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז; עניין הרוש; ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל (31/12/2015); עניין פרץ).