--- סוף עמוד 8 ---
9. (א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה – תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגבייה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
הגנה משמעותית נוספת במישור היקף הפיצוי מעוגנת בסעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות – ולפיה מקום שניתן אישור לנהל תובענה כייצוגית נגד רשות לפי פרט 11, הלא היא "תביעת השבה נגד רשות כהגדרתה בסעיף 9(א) לחוק, סעד ההשבה מוגבל לתקופה של עד 24 חודשים שקדמו למועד הגשת ההליך. כך בעוד תקופת ההתיישנות שבגינה מתבקשת השבה בהליכים ייצוגיים שמתנהלים נגד גופים "רגילים", עומדת ככלל על 7 שנים קודם להגשת ההליך. זהו אמצעי נוסף "לריכוך" השלכות ההליך הייצוגי כאשר מדובר ברשות הפועלת בכובעה השלטוני – שנועד לאזן בין עניינם של חברי הקבוצה ובין האינטרס הציבורי לשמור על הקופה הציבורית ולמנוע פגיעה בתפקודה של הרשות. במובן זה, נראה שכאשר עסקינן בתביעת השבה נגד רשות, ניתנה עדיפות לתכלית אכיפת הדין והפסקת ההפרה על פני התכליות האחרות של ההליך הייצוגי (ראו: דנ"מ 8626/17 מנירב נ' מדינת ישראל-משרד האוצר-רשות המיסים, [פורסם בנבו] פסקה 22 (11.11.2020), להלן: דנ"מ מנירב; עע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, [פורסם בנבו] פסקה כ"ה (23.7.2015)).
וייאמר כי הן מנגנון החדילה שבסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות הן הגבלת תקופת ההשבה שבסעיף 21 לחוק, מתייחסים רק להליכים ייצוגיים שננקטים נגד הרשות בעילה לפי פרט 11 – ואין בהם כדי להשליך על הליכים ייצוגיים שמתנהלים לפי פרטים אחרים, גם לא על זכות התביעה האישית של כל אחד מחברי הקבוצה לתבוע באופן פרטני מן הרשות את מלוא הנזק שנגרם לו (עניין כהן, פסקה 41).
--- סוף עמוד 9 ---
6. להשלמת היריעה, יצוין כי חוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט שמוסמך לדון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית "שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" הוא בית משפט לעניינים מינהליים (סעיף 5(ב)(2) לחוק). נוסף על כך, וכאשר עניין לנו בבקשת אישור שהוגשה נגד "המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין", החוק מעגן הסדרים נוספים שתכליתם להתחשב בפגיעה שההליך הייצוגי עלול להסב לאינטרסים ציבוריים אל מול התועלת הטמונה בו, גם אם אין מדובר בתביעת השבה לפי פרט 11 – וזאת הן בשלב הדיון בבקשת האישור הן בעת קביעת גובה הפיצוי (סעיפים 8(ב)(1) ו-20(ד)(1) לחוק, בהתאמה). הסדרים דומים נקבעו בחוק לעניין אישור ניהול תובענה כייצוגית אף מקום שעל הפרק בקשת אישור נגד "גוף המספק שירות חיוני לציבור, תאגיד בנקאי, בורסה, מסלקה או מבטח" (סעיף 8(ב)(2) לחוק); וכן נקבע כי במקרים המתאימים יש להביא בחשבון בעת פסיקת פיצוי ואופן תשלומו את הנזק שעלול להיגרם "לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע, או לציבור בכללותו" (20(ד)(2) לחוק).