18. כידוע, עת נדרשים אנו לפרש את דבר החקיקה, ההנחה המקובלת היא כי למונחים זהים המופיעים באותו סעיף חוק, באותו חיקוק, או אף בהוראות חקיקה שונות הקרובות זו לזו יינתן מובן אחד (ע"פ 52/63 היועץ המשפטי לממשלה נ' פייגנבאום, פ"ד יז 1081, 1085 (1963); ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' רפאל, פ"ד כט(2) 601, 605 (1975); בג"ץ 332/82 רשימת אחוה וקידמה – אבו גוש נ' ועדת הבחירות למועצה האזורית מטה יהודה, פ"ד לו(4) 429, 431 (1982)). זאת, בשל האינטרס ביצירת הרמוניה חקיקתית בין דברי החקיקה. ואולם, ההנחה האמורה אינה אלא הנחה פרשנית. תחת כללי הפרשנות התכליתית הנוהגים במשפטנו, ייתכנו מקרים בהם "לשון זהה בחוקים שונים, או אף בסעיפים שונים באותו חוק, יכולה לקבל משמעות משפטית שונה, אם התכלית העומדת ביסוד ההוראה היא שונה" (ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות, פ"ד מג(4) 63, 72 (1989). כן ראו: ע"א 756/82 קיבוץ יגור קבוצת עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שירותי נפט בע"מ, פ"ד מא(1) 85, 112 (1987); בג"ץ 338/87 מרגליות נ' שר המשפטים, פ"ד מב(1) 112, 115 (1988); בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63, 99-96 (1997). ראו גם: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ב – פרשנות החקיקה 314-313 (1993) (להלן: פרשנות במשפט)).
--- סוף עמוד 51 ---
19. בענייננו בחר המחוקק להגדיר את המונח "רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות על דרך של הפניה להגדרה שבסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, ולא באמצעות שימוש חוזר באותו ניסוח (השוו והבחינו מסעיף 23(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אשר בו נעשה שימוש במינוח "גוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין", לצורך הגדרת המונח "גוף ציבורי" – דהיינו בוצע שימוש חוזר באותו ניסוח, ולא הגדרה על דרך ההפניה). מהן ההשלכות של בחירה בדרך הגדרה זו? כאשר המחוקק משתמש בטכניקה של הגדרה על דרך ההפניה, כמו בענייננו, אין מנוס אלה לראות בהגדרה המפנה כמותנית בתוכנה של ההגדרה שנקבעה בחוק אליו מפנים, ואינני סבור כי באפשרותנו לתת למונח פרשנויות שונות בשני ההקשרים, וזאת גם אם תכליתם של דברי החקיקה שונה. בכך נבדל המקרה בו עסקינן מהדוגמאות אליהן מפנה חברתי, ולמיטב בדיקתי, מכל מקרה אחר בו הופעל החריג המאפשר לתת לאותו מונח פרשנות שונה כאשר ביסוד החוקים השונים עומדת מדיניות שונה (ראו האסמכתאות הנזכרות בספרו של אהרן ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 314-313, וכן בעמ' 342-341 אליהם מפנה חברתי בפסקה 27 לחוות דעתה, והשוו, למשל, לבג"ץ 159/59 לסק נ' ראש אגף רישום והסדר קרקעות, ירושלים, פ"ד יד 407, 410 (1960). כן השוו גם לע"א 683/80 כהן נ' קולומבוס, פ"ד לז(4) 16 (1982). בקשה לדיון נוסף נדחתה במסגרת ד"נ 17/82).