ודוק, שאלה העשויה להתעורר במקרה של הגדרה על דרך ההפניה היא האם ההצמדה לדין האחר היא דינמית או סטטית, ובלשונו של פרופ' שניאור זלמן פלר ז"ל, האם זו "הוראת הפניה" או "הוראת קליטה": כשמדובר ב"הוראת הפניה", ההתייחסות לדין האחר היא דינמית, דהיינו אותה הוראה מפנה מוצמדת אל הדין האחר, על משמעויותיו ותוכנו בהווה ועל כל התפתחות העתידה לבוא. לפיכך, אם תשונה ההוראה בדין האחר, יחול השינוי ממילא גם בדין בו מצויה ההוראה המפנה, ללא צורך בתיקון מיוחד או פעולה חקיקתית או פרשנית נוספת אחרת; לעומת זאת, כשמדובר ב"הוראת קליטה", ההתייחסות לדין האחר צופה "פני רגע היווצרותה בלבד", באשר היא מאמצת את הדין האחר על משמעותו ותוכנו ברגע הקליטה, אך לא מעבר לכך. לפיכך, ההגדרה בחוק המפנה תקבל לאורך זמן מעמד נפרד ועצמאי מהדין האחר, שכן אין בשינוי עתידי בדין האחר כדי להשפיע באופן אוטומטי על ההוראה הקולטת (ראו שניאור זלמן פלר "'הוראת הפניה' ו'הוראת קליטה'" הפרקליט כה 320, 324-322 (1969). הבחנה זו אומצה בבית משפט זה בע"א 5773/95 נבולסי נ' אבומנה, פ"ד נג(5) 542 (1999)). ויובהר, החזקה הפרשנית בעניין זה קבועה בסעיף 25 לחוק הפרשנות
--- סוף עמוד 52 ---
(אשר החליף את סעיף 41 בפקודת הפרשנות), ולפיה "אזכור של חיקוק בחיקוק אחר – כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר". משמעות הוראה זו היא כי יש להניח שהפניה על דרך אזכור היא דינמית, דהיינו "הוראת הפניה" בלשונו של פרופ' פלר. פשיטא כי ככל שחזקה זו חלה גם בעניין בו עסקינן, ואינני רואה הצדקה שלא להחיל אותה, הרי שהדבר מוסיף קושי לגישת חברתי שאין לתת למונח מובן אחיד לצורך שני החוקים.
20. הנימוק המהותי הוא שהמונח "רשות" נזכר מספר פעמים בחוק תובענות ייצוגיות, ומכאן שלסטייה מההגדרה המנהלית יש השלכה לא רק לעניין פרט 11 לתוספת השנייה, אלא גם ליתר ההסדרים שבחוק בהם המונח נזכר. בפרט, הקושי בפרשנות המוצעת על ידי חברתי מתעצם לאור העובדה שגם במסגרת חוק תובענות ייצוגיות נעשה שימוש במונח "רשות" לצורך הגדרת סמכות בתי המשפט המנהליים. על כן לא ניתן לקבוע כי מבחינה תכליתית הבחירה בהפניה להגדרה המנהלית היא עניין שניתן להתעלם ממנו. כוונתי היא לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: "בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים; בסעיף קטן זה, 'החלטה של רשות' – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים". הוראה זו יש לקרוא יחד עם הפרט ה-2 לתוספת השלישית לחוק בתי משפט מנהליים, המונה "תביעה כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006" עם התביעות שבסמכות בית משפט לעניינים מנהליים לפי סעיף 5(3) לחוק זה. פשיטא כי לצורך פרשנותו של ההסדר לעניין הסמכות העניינית גם מבחינה מהותית, אין לתת להגדרת "רשות" פרשנות שונה בשני הסדרי החוק (האפשרות לתת למונח "רשות" פרשנות שונה לצורך ההסדרים השונים בהם הוא נזכר בחוק תובענות ייצוגיות, אפשרות שלא הוצעה על ידי חברתי, מעוררת בעיניי קושי ניכר, בהינתן שבסעיף 3(א) לחוק מגדיר במפורש את המונח באופן אחיד בכל ההקשרים).