57. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעות, כי בעוד שבחוזי המכר נקבע פיצוי מוסכם בסך 400$, הרי סכום זה שונה בנספחי השינויים שבהסכמי המכר, ומאחר שסכום הפיצוי שונה בעקבות משא ומתן הרי לא מדובר בחוזה אחיד ולא בתנאי מקפח.
לאחר ששקלתי את הדברים, אין בידי לקבל את טענת הנתבעות.
הגם שנתתי דעתי לסכומים שנקבעו בנספחי השינויים, אשר הינם שונים מהסכום שנקבע בהסכמי המכר, עדיין, בהיעדר ראיות לעניין זה, לא שוכנעתי כי השינוי נבע ממשא ומתן שנוהל עם התובעים. הנתבעות לא הוכיחו כי אכן התנהל משא ומתן פרטני, באופן אשר יש בו כדי לקבוע כי אין מדובר בתנאי אחיד מקפח.
מעבר לכך. עיון בנספחי השינויים מלמד כי במרבית נספחי השינויים הפיצוי בסך 400$ הומר ל- 700$, באופן שמתיישב עם האפשרות בדבר הכתבת הסכום על ידי הנתבעות.
58. בהקשר זה ראוי לציין כי בית הדין לחוזים אחידים התייחס לטענה לפיה במקרים רבים מתקיים בפועל משא-ומתן עם הקונה על גובה הפיצוי המוסכם בגין האיחור במסירה, וכי בחלק מהמקרים מוסכם על שיעור גבוה יותר של פיצויים מוסכמים. הטענה נדחתה תוך שנקבע כי:
"בטענה זו אין כדי לשלול את חזקת הקיפוח. העובדה שבמקרים מסוימים מתנהל משא-ומתן בין הצדדים (ואין בידינו כל מידע לגבי שיעור המקרים הללו מבין כלל החוזים שנחתמים), וכמוה העובדה שלעיתים הסעיף אף משתנה תודות לכך, אינן שוללות את אופיו כסעיף אחיד בחוזה אחיד. אין טענה בפי המשיבה כי בכל המקרים מנוהל משא-ומתן אינדיבידואלי אודות הסעיף האמור. די בכך שהסעיף עלול לקפח את אותם לקוחות עימם לא נוהל משא-ומתן, על מנת להצדיק את סילוק הקיפוח המצוי בו."
והדברים יפים לענייננו.
59. בסיום פרק זה ראוי לציין כי פלוגתא זו התייחסה, כאמור, רק לאותם תובעים, אשר "איתרע מזלם" לחתום על הסכמי מכר עם הנתבעות בחודש מרץ 2011, ימים ספורים קודם תיקון 5 לחוק המכר וזמן קצר קודם למתן פסק הדין בעניין שיכון ופיתוח.
נוכח האמור, אכן יש לבחון את מצב הדברים בהתאם למצב המשפטי כפי שהיה בעת חתימת הסכמי המכר, ברם עם זאת לא ניתן להתעלם מהמגמה (הגם שהינה מאוחרת לחתימת ההסכמים) אשר מצאה ביטוי בחוק ובפסיקה, להפעיל פיקוח שיפוטי מיוחד לשם הגנה על רוכשי דירות, אל מול חברות הבניה.
60. עוד יש להעיר, כי ההצדקה להתייחסות שוויונית אל כלל התובעים, מצאה ביטוי בעמדת הנתבעות ביחס לפלוגתא 10. בהתייחס לפלוגתא האמורה, ציינו הנתבעות כי: "הפעלת שיקולי צדק בענייננו, מחייבת כי ההכרעה לגבי אותם תובעים תהיה זהה ושוויונית להכרעה המוסכמת לגבי כל יתר 73 התובעים". ניתן ליישם עמדה זו, ככל שהיא מתיישבת עם הדין, גם בהתייחס לפלוגתא הנוכחית.
61. אשר על כן, הריני קובעת כי סעיף 9 הינו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד, והריני מורה על ביטולו. משכך, הזכות לפיצוי בגין איחור במסירה תהיה בהתאם לדמי השכירות הראויים כפי שנקבעו בחוות דעת מומחה בית המשפט.
פלוגתא מס' 14- המועד הקובע לעניין מסירת הדירה
62. לטענת התובעים, המועד הקובע הוא המועד בו הועמדה הדירה לרשות הרוכש.
לשיטתם, לא די בהודעות המסירה שהוציאה הנתבעת ואלו אינן מהוות הזמנה למסירת החזקה. אלו מוקדמות למועד בו הועמדה הדירה לרשות התובעים.
ביחס לדירת תובעת 3 (דירה 5) – הדירה לא הייתה ראויה למגורים לפני 3.8.2015, בהתאם לאישור מנהל הפרוייקט.