עולה איפוא, כי פתוחה הדרך בפני התובעים להעלות טענות קיפוח ביחס למי מתנאי הסכם המכר ונספחיו.
54. סעיף 9 בו עסקינן, אינו עומד בהגבלות שהותוו בפסק הדין שיכון ופיתוח.
לענייננו, רלוונטי שיעור הפיצוי המוסכם.
מקובלת עלי עמדת התובעים כי הפיצוי המוסכם אינו משקף דמי שכירות ראויים, אלא סכום נמוך יותר.
55. סכום הפיצוי המוסכם, ביחס לכל אחד מהתובעים שחתמו על הסכם מכר לפני תיקון 5, מוצא ביטוי בטבלה שצורפה על ידי הנתבעות לבקשה לתיקון טעות סופר (להלן: "הטבלה", אשר החליפה את הטבלה בסיכומי הנתבעות).
עיון בסכומים הנקובים בטבלה מעלה כי סכום הפיצויים המוסכמים נע בין 2,850 ₪ לבין 3,040 ₪.
אמנם, הצדדים לא הציגו חוות דעת לעניין שיעור דמי השכירות בחודשים מרץ-אפריל בשנת 2011, ברם למעשה גם הנתבעות אישרו כי בשנת 2011 היו דמי השכירות הריאליים גבוהים יותר.
כך בסיכומי הנתבעות (סעיף 32) הן טענו:
" דמי השכירות הריאליים- במסגרת כתבי הוויתור, הנתבעות שילמו לתובעים פיצוי בגין מסירת הדירות בשיעור דמי השכירות נקבעו נכון למועד החתימה על הסכמי המכר בשנת 2011: 5,000 ₪ לחודש לדירת 5 חדרים, ן-5,500 ₪ לחודש לדירת 5.5. חדרים (להלן גם: "דמי השכירות הריאליים").
הנתבעות חזרו על הדברים גם בסעיף 45 לסיכומיהם, כך טענו כי:
"... תחשיב זה מתבסס על שיעור דמי השכירות הריאליים שנקבע בהסכם המכר במועד החתימה עליהם בשנת 2011- 5,000 ₪ לדירת 5 חדרים, 5,500 ₪ לדירת 5.5 חדרים".
עולה איפוא, כי הנתבעות מאשרות כי נכון לשנת 2011 היו דמי השכירות הריאליים בסך 5,000 ₪-5,500 ₪ לחודש בהתאם לגודל הדירה.
משמעות הדברים היא, כי אף לשיטת הנתבעות, הפיצוי המוסכם נמוך מדמי השכירות הריאליים בשנת 2011.
56. כבר בעבר (ובמועד שקדם לחתימת הסכמי המכר) הכירה הפסיקה בכך שעצם קביעת פיצוי מוסכם הנמוך מדמי השכירות הריאליים, עולה כדי תנאי מקפח:
"חזקה על התנאי כי הינו תנאי מקפח מכיוון שהינו מסייג באופן בלתי סביר תרופה העומדת לתובעים מכוח החוזה. (ס.4(6) לחוק החוזים האחידים). הנתבע לא הרים כראוי את הנטל שמטיל עליו חוק החוזים האחידים, להראות כי נשללת החזקה כי התנאי הינו מקפח. הטענה כי לא הובאה ראיה מהו שכר הדירה במשק עת נכרת החוזה אין בה כשלעצמה להספיק. ברור כשמש כי שכר הדירה הממוצע באותה תקופה (סוף שנת 1990) עמד על יותר מ-150$, ולראיה עדותם של חלק מהנתבעים על סכומי השכירות ששילמו בפועל בתקופה האמור." (ת"א (מחוזי ירושלים) 873/93 דיין נ' ממן אשר בע"מ (נבו 06.06.1999)).