36. אכן, יש טעם לפגם בכך שקרימן לא שיתף את התובע בזמן אמת בסכומים שקיבל כעמלה, וראוי היה שבמסגרת הפגישות שקיימו או בדיווח שוטף היה מפרט עניין זה, אולם עניין זה, אינו בעל משקל בהכרעה בתביעת התובע, משום שמחוות הדעת והראיות שהוצגו בפני כמפורט לעיל, לא מצאתי שהפסדיו של התובע נגרמו מכך שהתובע לא ידע על סכום העמלה שקיבל קרימן. אפשר שבזמן אמת התובע לא ידע מה היה סכום העמלות שקיבלו קרימן או שרירא, אולם הוא ידע את סכום העמלות הכולל ששילם לקפיטל ולמרות זאת הוא המשיך בהשקעותיו.
37. טענות התובע באשר למעורבותו של יוסי גפני, אינן יכולות להועיל לו, משום שיוסי גפני אינו נתבע, ומשום שבשלב בו היה בקשר עם יוסי גפני כבר הפסיד התובע חלק ניכר מההשקעה ולמרות זאת הוא בחר להמשיך ולהשקיע ולא למשוך את כספו. כך שאפילו אקבל את טענת התובע כאילו יוסי גפני הוא שהמליץ לתובע לפנות לשרירא, אין בכך כדי לייצור חובה ליוסי גפני או לאפקס ישראל שלא התקשרו עם התובע, חובה ליידע את התובע על תנאי העמלות בהסכם שנכרת בינו לבין קפיטל או ביפויי הכוח עליו חתם התובע לאחר שסיכם עם שרירא על ההתקשרות עם נתבעת 3.
38. לטענת התובע, אפקס ישראל ויוסי גפני קיבלו שתי אזהרות שנשלחו לשרירא על שיעור ההפסדים בתיקים שניהל, לפני שיוסי גפני הפנה את התובע אל שרירא. לטענת התובע הסתרת האזהרות מהתובע מהווה הטעיה בשלב המשא ומתן בהתאם לקבוע בסעיף 12 לחוק החוזים והטעיה בכריתת חוזה בהתאם לקבוע בסעיף 15 לחוק החוזים, כמו גם הפרה של סעיפים 2 (א) ו – 31 (א) לחוק הגנת הצרכן. אפילו היה על יוסי גפני ו/או קפיטל ו/או אפקס ישראל להתריע בפני התובע על האזהרות שהתקבלו, איני סבור שיש בכך כדי לסייע לתובע. בשלב בו התוודע התובע לשרירא כבר הפסיד חלק ניכר מההשקעה, דהיינו, התובע ידע שקיימת אפשרות סבירה שמנהל התיקים שייבחר יפסיד את ההשקעה או חלק ממנה כפי שקרה עם קרימן, ממילא ומשהתרחש הסיכון שלקח עליו התובע, אין לומר שקיים קשר סיבתי בין המידע אודות שרירא שלא נמסר לתובע לבין ההפסד שספג התובע תחת ניהולם של שרירא ונתבעת 3.
39. בחקירתו טען התובע כי לא ידע מה זה פורקס, כי סמך על קרימן "ולא נכנסנו במה הוא משקיע, באיך הוא משקיע, איפה הוא משקיע" (ש' 16 ע' 143 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2018). עוד טען כי ביקש להשקיע באופן סולידי, אלא שבחקירתו עומת התובע עם העובדה שבסמוך לתחילת הפעילות בחשבון ההשקעה היו תנודות שהגיעו לעשרות אחוזים ולמצער 7.5 אחוז, ולמרות זאת הוא המשיך בפעילות. יתר על כן, אין חולק כי לאחר שהפסיד 70,000 דולר בתקופה בה ניהלו מרקוריוס ו/או קרימן את תיק ההשקעות לא הפסיק את פעילות החשבון אלא העביר את ניהול חשבון ההשקעות לשרירא ו/או נתבעת 3. התובע ניסה להסביר עניין זה: "אני לפחות, כשאני עובד עם מישהו שאני סומך עליו אז אני נותן בו את האמון שלי שהוא יעשה הכל בשבילי" (ש' 5 ע' 151 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2018). עם כל הכבוד, מה להסבר זה ולרמת הסיכון שביקש התובע בחשבון ההשקעות שלו. מעשיו ופעולותיו של התובע מעידים בו כי היה מודע בזמן אמת לסיכון הכרוך בפעילות פורקס במינוף כזה או אחר לפי מיטב כישרונם של מנהלי התיקים שמינה ועליהם סמך. תמיכה למסקנה זו יש בעובדה שהתובע או אשתו עקבו אחרי מצב החשבון בזמן אמת בתדירות של לפחות מספר ימים, דהיינו, גם הם צפו אפשרות שיהיו שינויים יומיים בחשבון ההשקעות.