40. בהמשך חקירתו אישר התובע כי בשלב מסוים ידעו הוא ואשתו שהוא מפסיד 40,000 דולר המהווים 20 אחוז מהשקעתו. למרות זאת, בפגישה עם קרימן הוא מאשר לו להמשיך לנהל את חשבון ההשקעות ואף מסכים שהחשבון ינוהל עד הפסד נוסף של 10% (שם, ע' 156 – 157). בכך יש כדי לסתור את גרסתו של התובע כאילו לא ידע על הסיכונים בהשקעה באמצעות הפלטפורמה של קפיטל, או כאילו הסכים רק להשקעה "סולידית".
41. בהתייחסו לעניין העמלות, טען התובע בחקירתו "אף אחד לא אמר לי שמישהו מקבל עמלה". טענה זו של התובע אינה יכולה להועיל לו. ראשית, הוא עצמו טען כי סמך על קרימן ולא התעניין "באיך הוא משקיע". שנית, התובע חתם על ייפויי כוח למנהלי ההשקעות בחשבונו ומסמכים נוספים באמצעותם התקשר עם קפיטל ובכל המסמכים האמורים צוין שהתובע יחויב בעמלות שחלקן משולם למנהלי התיקים בהתאם לחוזים שנכרתו בין קפיטל לבין מנהלי התיקים.
לכך יש להוסיף, כי בייפויי הכוח נקבע כי ייתכן ומיופה הכוח יקבל עמלות או החזרים והדבר עלול לתמרץ את מיופה הכוח לבצע יותר עסקאות ועל ידי כך לייצור ניגוד עניינים.
ועוד. בחקירתו אישר התובע כי בשיחה עם יוסי גפני נמסר לו שאפקס ישראל מקבלת עמלות (שם, ע' 153).
42. בסיכומיו מעלה התובע טענה לפיה בעסקאות FCD על מדדי מניות זהב ונפט שנסחרו לפי מודל ה Dealing Desk הרוויחה קפיטל את הפסדי התובע. במסגרת טיעונו זה נסמך התובע על עדותו של מר קפה וחוות הדעת של צונג. אף אם יש ממש באשר בטענה לפיה היו עסקאות בהן קפיטל לא התכסתה אל מול העסקאות שבוצעו בחשבונו של התובע, אין בכך כדי להצביע על פגם בהתנהלות קפיטל מאחר והתיק נוהל על ידי מנהלי התיקים שמינה התובע ובהסכם בין התובע לבין מנהלי התיקים נקבע כי מנהלי התיקים יהיו זכאים ל – 15% מרווחי התובע. נמצא שמבחינת מנהלי התיקים עדיף להם לבצע עסקאות מרוויחות עבור התובע שאז הם יהיו זכאים לעמלה המגיעה להם מקפיטל ולעמלת הצלחה מהתובע. ועוד. ככל שהרווחים של התובע יגדלו והמסחר יגבר יוכל מנהל התיק להמשיך ולהרוויח את העמלות האמורות. לעומת זאת, הפסד כספי ההשקעה ימנע ממנהל התיקים עמלת הצלחה ואת העמלות מקפיטל. לכך יש להוסיף כי התובע לא הוכיח את היקף העסקאות הנטען.
43. טענה נוספת שהעלה התובע בסיכומיו התייחסה לנפקות החלטה שלכאורה ניתנה על ידי הרשות הפדרלית בארה"ב בנוגע לרווחי חברת בת של קפיטל בעסקאות Non Dealing Desk שבוצעו בחשבונו של התובע (סעיף 16). טענה זו של התובע היא בבחינת הסתמכות על דין זר, אותו היה עליו להוכיח באמצעות מומחה לדין הזר הרלבנטי שיבהיר את המשמעות המשפטית של ההחלטה האמורה. התובע לא צירף חוות דעת של מומחה לדין הזר, ועל כן, אין באמור בהחלטה זו כדי לסייע לו.