אם כך, כל העמלות שנדונו לעיל נותנות למקבלן תמריץ להגדיל את היקף המחזורים. כפי שהוסבר לעיל, ככל שהמינוף עולה, המחזור גדל. לפיכך, העמלות הנדונות נתנו לרפי קרימן ולאלירן שרירא תמריץ להגדיל את המינוף בחשבונות אותם הם ניהלו".
6. כאמור, צונג נחקר בדינים מיום 19.3.20218 ו – 28.3.2018, ובחקירתו אישר כי בעבר התקשר בהסכם עם קפיטל (מוצג נ/3) ואף אישר כי בהסכם האמור נקבע כי הוא זכאי לעמלת ריבייט בשיעור 0.5 פיפס (ש' 10 ע' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.2018). לטענת צונג הייתה לו ולקפיטל כוונה להתקשר אולם בסופו של דבר הוא לא התקשר עם קפיטל. אלא, שההסכם שהוצג בפני צונג, חתום על ידי צונג, ודי בכך כדי לתמוך במסקנה שתשלום עמלות למנהלי תיקים הוא נוהג מקובל.
7. מעדותו של צונג התברר כי בין השנים 2012 עד 2014, דהיינו בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא כתב התביעה וחוות הדעת של צונג, היה צונג קשור עם קפיטל בהסכם מבלי שציין זאת בחוות דעתו. בחקירתו הודה צונג: "יכול להיות שבדיעבד הייתי צריך לציין" (שם, ש' 11 ע' 32).
8. בעדותו אישר צונג כי לא התייחס למכלול ההסכמים שנחתמו בין התובע לבין קפיטל, וכך אף לגבי ייפויי הכוח שחתם התובע למנהלים שניהלו את תיק השקעותיו (ש' 4 ע' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.2018). זאת, למרות שמצא לנכון להתייחס להסכמים בין קפיטל לבין מנהלי התיקים ביחס לעמלות. בהמשך, אישר צונג שבהסכמים בין התובע לבין קפיטל הוזהר התובע מפני אפשרות לניגוד עניינים ולגבי הסיכון הכרוך בהשקעה.
9. למקרא חוות הדעת ועדותו של צונג איני סבור שניתן לסמוך על חוות דעתו. ראשית, נוכח השכלתו ספק אם רק על סמך ניסיונו הנטען ניתן לראות בו מומחה לנושאים בהם חיווה דעתו. שנית, בחקירתו אישר צונג כי לא שוחח עם התובע וממילא סביר להניח שאין לו ידיעה האם התובע הוא משקיע אוהב סיכון או שונא סיכון ואף אין לו ידיעה על הנסיבות בהן החליט התובע להשקיע באמצעות קפיטל ומנהלי התיקים. למרות, כאשר נשאל ביחס לאחת העסקאות הבודדות שניתח האם מינוף בשיעור 2.5 הוא בגדר עסקה סולידית, טען צונג "אני לא חושב שמדובר פה על בן אדם שהוא מיליארדר ויכול לסכן בצורה כזאת 200 אלף דולר" (ש' 9 ע' 60 לפרוטוקול הדיון מיום 19.8.2018), זאת כאשר אישר כי כלל לא פגש את התובע. שלישית, צונג אישר בחקירתו כי התקשה לנתח את העסקאות מאחר וקיבל אותן כקובץ PDF. נמצא כי בפועל ביסס צונג את חוות דעתו על מספר עסקאות בודדות (אליהן התייחס המומחה מטעם הנתבעים), תוך התעלמות ממאות עסקאות שבוצעו בחשבון ההשקעה של התובע. רביעית, בחקירתו אישר צונג כי לא הצביע על מחקר שקושר בין שיטת תגמול מסוימת לבין רמת המינוף, מחקר התומך בטענות צונג לעניין השפעת המינוף על תוחלת הרווח וההפסד בחשבון ההשקעה של התובע או מחקר התומך בטענת צונג לפיה עם לקוח צעיר ניתן להסתכן יותר מאשר עם לקוח מבוגר. חמישית, צונג עצמו חתום על הסכם (לטענתו הסכמים נוספים) מהם עולה כי היה זכאי לעמלות דומות לאלה שקיבלו מנהלי התיקים בחשבון ההשקעות של התובע (ע' 103 – 104 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2018), ומה לו כי ילין על אחרים הפועלים כמוהו. להוסיף בעניין זה כי צונג אישר שלא התכוון להפסיד כאשר פעל בתחום ההשקעות (שם, ש' 22 ע' 84). שישית, משעומת צונג עם דברים שלכאורה כתב במייל משנת 2011 ביחס למינוף, העיד: "אמרתי מראש מינוף זה כלי שקיים ובחלק מהמקרים הוא צורך והוא כלי מסחרי לגיטימי" (ש' 18 ע' 86 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2018). אחרי הכל, הוצג בפני צונג חשבון שניהל בשנת 2011 בו הושקעו 14,250 דולר, נוהלו במסגרתו 1,294 עסקאות ב – 44 ימים בהיקף של 22,606,000 דולר במינוף 36, ובסה"כ נוצר הפסד בסך 7,539 דולר המהווים הפסד של 53% מההשקעה. כל זאת, כאשר צונג אישר שלא הייתה לו כוונה להפסיד (שם, ע' 91 – 92). להגנתו טען, צונג כי המסחר האמור נעשה לצורך בחינת המערכת של קפיטל. עוד הוצג בפני צונג דף חשבון מיום 7.6.2013 ממנו עולה כי השקיע במינוף של 60. כך גם לגבי חשבונות נוספים שהוצגו בפני צונג (שם, ע' 98 – 103). כאן, טען צונג כי מדובר במשקיעים שיש להם ידע וניסיון. אלא, שצונג עצמו אישר כי לא בדק את המסמכים עליהם חתם התובע ואף לא דיבר אתו, ממילא, נראה כי אינו יכול להאיר את עיננו באשר לרמת המינוף או מהות העמלות בחשבון ההשקעה של התובע.