כלומר בית המשפט בעניין אור דניאל אינו מסתפק באמונה סובייקטיבית על מנת לכונן תום לב כמובנו בסעיף 15 לחוק, אלא מוסיף דרישה אובייקטיבית – של "סבירות החשד".
49. בעניינינו ייאמר כי עוד טרם המבחן האם מדובר באמונה סובייקטיבית ביחס לחשד או שנדרש חשד סביר, לא ניתן להתייחס לאמור במכתבי התלונה כתלונה מוגנת על פי סעיף 15 (8) לחוק כיוון שלא הוכח שמדובר בתלונה לרשות מוסמכת.
50. לא מדובר בהגשת תלונה למשטרה ביחס לעבירה שנעברה, לכאורה, אלא במשלוח מכתב הדורש את פיטורי התובעת לגורמים רבים, שלא ברור מדוע הם מהווים רשות מוסמכת לבירור תלונות על התובעת. ככל שהיה נשלח המכתב לראש העיר בלבד, אזי ניתן היה להתייחס אליו כאל רשות מוסמכת לקבלת תלונות בגין התובעת, אולם המכתב נשלח לגורמים רבים נוספים. כך למשל, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט מחוז הצפון, יו"ר ועד מחוז הצפון של לשכת עורכי הדין ועוד.
51. עו"ד רובין לא הסביר מדוע שלח המכתב לגורמים רבים כל כך ולטעמו שלח לכל הגורמים על פי שיקול דעתו (עמ' 23, שורה 16). תשובה זו מלמדת על חוסר תום לבו שכן תלונה אמורה להישלח רק לממונים על הנפגע לצורך בירורה והגורמים האמורים אינם כאלה.
52. עצם הפצת המכתב לגורמים רבים, אשר כאמור, אינם בהכרח ממונים של התובעת לצרכי בירור התלונה, מלמדת על פרסום שחורג מתחום הסביר ואזי לא חלה על עו"ד רובין חזקת תום הלב בהתאם לאמור בסע' 16 לחוק.
53. מעבר לאמור אציין כי הוכח בחקירתו של עו"ד רובין כי לא היה לו חשד סביר ביחס לאמור במכתב התלונה ונראה היה כי מדובר בהטחת האשמות ללא שנעשה בירור מינימלי בגינן.
54. כך למשל עו"ד רובין טען במכתב כי הרשות המקומית בהשפעת המחלקה המשפטית איננה מגישה סיכומים. כשנחקר על כך טען כי התובעת השפיעה באופן שלילי על באת כוחה, שייצגה את העיריה באותו הליך. מחקירתו עולה בבירור כי מדובר בטענה בעלמא (עמ' 15 רישא).
משנחקר האם פנה אי פעם אל ב"כ התובעת, אשר ייצגה את העיריה בהליך בנצרת ושאל מדוע איננה מגישה סיכומים השיב כי: "אני חושב שכתבתי בקשה לזירוז המשפט, אבל איני זוכר" (עמ' 15, שורה 13) למותר לציין שלא צורפה כל ראיה להגשת בקשה מעין זו ועו"ד רובין טען כי הגיש ראיות שהן לפי שיקול דעתו רלוונטיות לתביעה.
הנה כי כן עולה כי לא היה ובוודאי לא הוכח חשד סביר להתנהלות פסולה של התובעת בעת הגשת סיכומים בהליך בנצרת.
55. ביחס לטענתו של עו"ד רובין כי מתנהלים נגד התובעת הליכים ותלונות שיש לבררם ניסתה ב"כ התובעת לברר באילו הליכים ותלונות מדובר, שכן עו"ד גורדון אינה יודעת על כל תלונה שהוגשה נגדה (סע' 20 לתצהירה, שבגינו לא נחקרה). תשובותיו של עו"ד רובין בהקשר זה היו מתחמקות ולא נתתי בהן אמון.
עו"ד רובין לא ידע לציין מתי הוגשו תלונות, מי הגורמים שהגישו תלונות. העתק של התלונות לא הוגשו ואף לא אישור על הגשתן (עמ' 15 ו-16 לפרוטוקול).
עו"ד רובין אף טען מחד כי צירף עותק התלונות לתצהיר (עמ' 15, שורה 34) ומאידך טען שלא יציג את התלונות כדי לא לשבש החקירה (עמ' 16, שורה 5). עצם הסתירה ביחס לאפשרות להגיש כראיה את התלונות שהוגשו מלמדת על כך שלא הוגשה תלונה כלשהי ובוודאי שאין בכך כדי לשבש חקירה כלשהי.
מכל מקום, לא ניתן לקבל את תשובתו של עו"ד רובין בהקשר אי הגשת התלונות או ציון תוכן התלונות כראיה בהליך זה, בשל אי רצונו לשבש את החקירה המתנהלת. לו הייתה מתנהלת חקירה כלשהי שיש חשש משיבושה היה מצופה שיובאו ראיות בהקשר זה אולם לא הוצג בדל ראיה המתייחס לחקירה פעילה נגד התובעת.
אי גילוי התלונות שהוגשו לכאורה בזמן אמת משמעה אי הצגת ראיות נדרשות, כאשר המסקנה הנובעת מכך היא כי אין בידו של עו"ד רובין ראיות להציג וכי התלונות האמורות לא הוגשו באותו מועד.
ודוק, לא נעלמו מעיני תלונות שהוגשו ואשר צורפו כחלק מנספח ד' לתצהירו של הנתבע, אולם לא ברור מהתלונות כנגד מי הוגשו ומכל מקום מדובר בתלונות שהוגשו לאחר הגשת התביעה ועל כן אין להן רלוונטיות לתלונות המוזכרות במכתב.