(ב) במסגרת הסכם המייסדים נרשם כי - "הסימן המסחרי "סדנת האלופים CHAMP FACTORY.il" הוא רכושה הבלעדי של החברה בהקמה וכן נרשם שהחברה בהקמה בניהולם של הנתבע 1 וכן מר תומר שמש:
"מתחייבת לתת זכויות שימוש מלאות בסימני המסחר לחברה [קרי התובעת – א.ב] כל עוד ההסכם הנ"ל בתוקף"
הצדדים עשו שימוש במונח "סימני מסחר" ובפועל התייחסו למותג שהביא למחלוקת. עם זאת יודגש שאפילו נאמר שקיימת התחייבות של החברה בהקמה, הגם שזו טרם הוקמה – הרי ההתחייבות מוגבלת אך ורק למתן זכויות שימוש מלאות בסימני המסחר. אין כל טענה לבלעדיות או אי תחרות ועל כך בפסקה הבאה.
(ג) הוראות הסכם המייסדים מהוות, לכל היותר, הגנה לתובעת אם ייטען שהיא עושה שימוש במותג ללא היתר. אך הוראות ההסכם אינן מגבילות את מתן זכות השימוש. לא נקבע שזכות השימוש תהא בלעדית אך ורק לתובעת ובוודאי לא נרשם שהנתבע 1 יהיה מנוע מלעשות שימוש במותג עבור עצמו או עבור חברות שבבעלותו.
נכון הוא שהסכם המייסדים מתייחס לזכות שימוש שהוענקה לתובעת ואולם אין בהסכם המייסדים כל הוראה המעניקה בלעדיות לתובעת. אין בהסכם המייסדים כל הוראה המגבילה את זכות השימוש אך ורק לתובעת. אין גם בהסכם המייסדים כל הוראה הקובעת שזכות השימוש היא בלתי הדירה, באופן שלא ניתן לחזור ממנה או להעניק אותה במקביל גם לצדדים שלישיים. ובוודאי אין בהסכם המייסדים הוראה המגבילה את הנתבע 1 מלהמשיך ולעשות שימוש במותג.
(ד) הסכם המייסדים מסדיר, לכל היותר, את מתן זכות השימוש וזאת להבדיל ממכירת המוצג וכל הקשור לו. על ההבחנה בין מתן זכות שימוש לבין מכירת מותג, או העברה בלתי הדירה של זכות השימוש ניתן ללמוד, בהיקש, מפסיקת בתי המשפט העוסקים במיסוי קנין רוחני ובהעברת מוניטין.
לענין זה אפנה למשל אל ע"א 749/13 , תדיראן בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (מיום 22/7/2015, הנ' מ' נאור, הש' ס' ג'ובראן, הש' אסתר חיות). במקרה זה דן בית המשפט העליון במקרה בו חברה העבירה פעילותה העסקית לחברת בת בשנת 1996 לרבות "זכות שימוש על סימן מסחר ולוגו". שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1999, מכרה המערערת קנין רוחני – בעסקת מכר מוניטין. במסגרת עסקת המכר טענה המערערת שנמכר גם המוניטין ואילו רשויות המס טענו שזה הועבר כבר בשנת 1996, עם מתן זכות השימוש. הדבר דומה לענייננו, שכן בענייננו התובעת טוענת בדומה לטענת רשויות המס שעצם מתן זכות השימוש כמוה כהעברת הבעלות במותג.