בית המשפט העליון קבע שיש להבחין בין מתן זכות השימוש לבין העברת הקנין הרוחני. עוד נקבע שמתן זכות השימוש נעדרת סממנים דוגמת "הסכם אי תחרות" וכי יש להבחין בין זכות השימוש כשלעצמה לבין העברת הבעלות במוניטין, קרי בקנין הרוחני. להרחבה ר' למשל כבר בע"א 5321/98 אינווסט אימפקס בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 1 (מיום 15/12/2003, הנ' א' ברק, הש' א' ריבלין, הש' א' גרוניס) וכן ע"א 3136/17, פקיד שומה רמלה נ' פליינג קרגו בע"מ (מיום 22/7/2019, הש' נ' סולברג, י' אלרון וע' גרוסקופף).
(ה) אשר על כן, כאשר הסכם המייסדים מעניק, לכל היותר, זכות שימוש לתובעת – הרי ממילא אין מקום לקרוא לתוכו הוראה כאילו הוא מגביל את הנתבע 1 מלעשות שימוש במותג ובקניינו הרוחני.
8.2 נימוק שני מדוע אין לאסור על הנתבעים שימוש במותג – התייחסות לכך שהתביעה הוגשה על ידי התובעת ולא על ידי "זיו ותומר בע"מ"
(א) התובעת מתייחסת לאמירה בהסכם המייסדים (בסעיף 4) לפיה סימן המסחר הוא "רכושה הבלעדי" של החברה בהקמה וכן "הוא וכל קניינה הרוחני יוותר במלואו" רכושה של החברה בהקמה. בהמשך מפנה התובעת להסכם מיום 13/6/2018, הסכם שכלל לא היתה צד לו ובכל זאת היא טוענת לזכויות בגינו.
(ב) התובעת מפנה לכך שבהתאם להסכם מיום 13/6/2018 העביר הנתבע 1 לחברת איי דרייב בע"מ את מניותיו בחברה "זיו ותומר בע"מ" היא החברה בהקמה. מניות המהוות מחצית מהון המניות המונפק והנפרע של זיו ותומר בע"מ. לגישתה של התובעת הרי עם מכירת אחזקותיו של הנתבע 1 בחברת "זיו ותומר בע"מ" לאיי דרייב, ממילא ויתר ואיבד הנתבע 1 זכותו במותג.
(ג) ניתן היה, אולי, לדון בטענה זו כנגד הנתבע 1, אילו היתה מועלית על ידי "זיו ותומר בע"מ". ככל ש"זיו ותומר בע"מ" היתה התובעת, וככל שזו היתה מעלה לפיה נעשה שימוש בזכויות שהוקנו לה באופן בלעדי – אזי ניתן היה להמשיך לדיון בשאלה מה מהות הזכויות שהוקנו על ידי הנתבע 1 והאם יש לאסור עליו לעשות שימוש במותג "סדנת האלופים CHAMP FACTORY.il".
אך במקרה שלפנינו, זיו ותומר בע"מ נמנעה מלהגיש תביעה כנגד הנתבע 1. הגם שאי דרייב העומדת מאחורי התובעת, מחזיקה במחצית מהאחזקה בזיו ותומר בע"מ – עדיין לא הוגשה התביעה על ידי מי שנטען שהוא בעל הזכויות במותג.
(ד) התובעת ביצעה מעין דילוג משפטי, בו הניחה שדי בטענה לפיה הנתבע 1 עושה שימוש בקניינה של זיו ותומר בע"מ – כדי להקנות לה (לתובעת) זכות תביעה. אדרבא, לו סברה התובעת שנעשה שימוש בקניינה של זיו ותומר בע"מ, חברה קשורה לה, הרי ניתן היה להניח שהיתה פועלת לכך שזו תגיש תביעה תוך התבססות על טענות הקנין הרוחני. כך לא נעשה.