טיעון נוסף בהקשר זה נוגע לשינוי בכללי הזכאות במהלך שנות ההמתנה, לעומת הדיור הציבורי הניתן ללא הגבלת זמן. כך, עולה כי מי שקיבל דיור ציבורי, ולאחר מספר שנים ילדיו בגרו, יישאר בדיור הציבורי שקיבל, למרות שלו היה נדרש לכך לא היה עומד בתנאי הזכאות. זאת, בשעה שמי שהמתין בתור, באותן נסיבות איבד את זכאותו ולא יהיה זכאי כלל לסיוע בדיור. לאור זאת טוען הסיוע המשפטי, כי לכל הפחות יש לכלול את משך ההמתנה בתור כתבחין מרכזי, שהמשקל שיינתן לו יעלה, ככל שזמן ההמתנה ארוך יותר.
34. טיעון עקרוני שלישי של העותרת והסיוע המשפטי נוגע לחובת ההנמקה. לטענתם, ההחלטות של וועדות החריגים בכלל, ובעתירות שלפניי בפרט לוקה בחסר, בלשון המעטה. כך, ההחלטות כוללות הפניה לסעיף הזכאות החסר, ואמירות לפיהן לא ניתן להיעתר לבקשה בנסיבות העניין. זאת, ללא כל פירוט מינימלי או התייחסות למקרה הנדון, ולפירוט התבחינים השונים, שכבר מופיעים בנהלי ועדות החריגים. לטענתם, יש לנמק במפורט, על פי כללי המשפט המנהלי הן את ההחלטות המקבלות את הבקשות, הן את ההחלטות הדוחות את הבקשות.
לטיעון זה של הנמקה מתלווה הטיעון של שקיפות ופרסום. העותרת והסיע המשפטי סבורים כי יש להורות למשרד השיכון לפרסם את כלל ההחלטות המתקבלות בוועדות(בין לחיוב בין לשלילה, ואילו תבחינים נלקחו בחשבון בכל מקרה ומקרה, שאחרת, לא ניתן להפעיל שיקול דעת ולבחון האם בקשה נדחתה בצדק, האם מקרים אחרים קיבלו סיוע בתבחינים דומים, וכמובן לא ניתן להפעיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית.
טיעוני משרד השיכון
35. בפתח הדברים אציין כי משרד השיכון מעוניין, כמו העותרות והסיוע המשפטי, כי סיוע בדיור יינתן לזכאים לכך במסגרת התקציב באופן שוויוני ככל הניתן, וכי עבודת המטה שנערכה במהלך העתירה שלפניי, הביאה להתקדמות ממשית בכיוון זה. על כן טיעוני משרד השיכון המובאים להלן, מבוססים כבר על ההסכמות ועבודת המטה לעניין מסמך התבחינים, וכן הסכמה עקרונית לנמק ולפרסם בהתאם לתבחינים בקשות לועדות חריגים שהתקבלו.
משרד השיכון טוען בראש ובראשונה כי התקציב לסיוע בדיור נקבע בהתחשב במגבלות תקציביות כלליות, ואין להתערב בו על דרך של הוספת מקרים למקרים בהם יהיו פונים זכאים לסיוע בדיור.
36. אשר לנהלים, לרבות התבחינים החדשים והמדרג ביניהם טוען משרד השיכון כי נהליו הותקנו לאחר מחשבה, תוך יצירת איזונים פנימיים וסדרי עדיפויות לקבלת פניות חריגות (מעבר לכללי הזכאות עצמם). משרד השיכון עמד על כך שהדיור הציבורי הינו משאב מוגבל האמור להתחלק בין מספר רב של מבקשים בעלי נתונים סוציו אקונומיים קשים. היות והביקוש לדיור ציבורי עולה על ההיצע, נקבעו במסגרת נהלי משרד השיכון כללים המגדירים במדויק ובאופן אחיד מי הם הזכאים להקצאת דירה בדיור הציבורי, כך שסיוע יינתן, במסגרת התקציב, למי שזקוקים לו ביותר. על משרד השיכון מוטלת החובה לפעול בשוויון ובהגינות כלפי האזרחים בהקצאת הדירות. סטייה מכללי הזכאות המוגדרים בנוהל תגרום להעדפת זכאי אחד על פני האחר ועלולה לפגוע בשוויון שבין אוכלוסיית הזכאים אשר עומדים בתנאים הקבועים בנוהל, לבין מי שאינו עומד בתנאי הנוהל.