37. משרד השיכון מוסיף וטוען כי היקף הסיוע והקריטריונים לו אינם מעוגנים בחקיקה ראשית. לפיכך, בסמכות משרד השיכון לקבוע מדרג לפי חומרת המקרים, כאשר ועדות החריגים יבחנו לאורם כל מקרה לגופו. ההבחנות שעורך משרד השיכון לעניין זה הן הבחנות ענייניות בין מקרים שונים כדי להחליט מי מבין המבקשים זכאי לסיוע, ובאיזה היקף. לטענת משרד השיכון, אף שקיימים בין העותרות מקרים קשים מבחינה הומניטרית, לא ניתן לאפשר לכלל המבקשים לקבל דירה ציבורית ואף לא סיוע בשכר דירה.
משרד השיכון טוען עוד כי על בית המשפט לבחון את ההליך ואת סבירות ההחלטה המנהלית, ולא האם התוצאה היא ראויה ומועדפת עליו. קרי, בהליך המנהלי אין בית המשפט נכנס לנעלי הרשות. משרד השיכון מדגיש כי בית המשפט אינו מהווה "רשות על", ואין הוא מחליף את שיקול דעתה של הרשות. אין זה ראוי שבית המשפט יכפה על הרשות לאשר את בקשתם של העותרים, שכן אם יעשה כן הוא למעשה יפלה לטובה את העותרים ביחס ליתר המועמדים לדיור ציבורי.
38. משרד השיכון הדגיש כי בתקופה האחרונה בוצעה עבודת מטה משמעותית שמטרתה לפרט את התבחינים שעל וועדות החריגים לשקול בבואה לאשר חריגים, לרבות קביעת מדרג ביניהם. עם זאת, טוען משרד השיכון כי מטרת התבחינים היא לסייע בהבניית שיקול הדעת של וועדת החריגים ולא להחליפו באופן מלא, שכן מטרות וועדות החריגים היא לשקול כל מקרה לגופו, שכן העומדים בפניה של וועדת החריגים הם מבקשים אשר בקשותיהם הראשוניות נדחו. על כן מתנגד משרד השיכון לבחינת משקולות מדידים לתבחינים.
39. אשר להנמקה ופרסום, משרד השיכון מסכים לנמק ולפרסם על פי התבחינים את החלטות וועדות החריגים שהתקבלו, אך עומד על כך כי ככל שנדחו בקשות, אין לנמק על דרך השלילה את התבחינים. עוד טוען משרד השיכון לעניין זה כי כאשר נדחות בבקשות ממילא אין סטיה מנהלי הזכאות ועל כן אין צורך בהנמקה.
מבנה פסק הדין
40. לאחר שעמדתי על רקע הדברים בכלל, על תמצית העתירות הפרטניות, ועל הבסיס הנורמטיבי, דרך הילוכי תהא כזו: בפרק הרביעי אדון בזכות לדיור משמעותה ותוקפה הן במישור הבינלאומי הן בישראל; בפרק החמישי אדון בחסמים המונחים לפתחם של אנשים החיים בעוני בניסיון למיצוי הזכויות הנתונות להם. אדון בבירוקרטיה ןהשפעתה הקשה על אנשים החיים בעוני, וכן על תפקיד הסיוע המשפטי בהקשר זה; בפרק הששי אדון בהיקף הביקורת השיפוטית בעניין דיור ציבורי; בפרק השביעי אדון בשאלה האם העדר ניקוד או תבחינים מדידים בבסיס החלטות וועדות החריגים מביאים לפגיעה בשוויון בין הפונים. אעמוד על החובה לנהוג בשוויון הכוללת צדק חלוקתי, אעמוד על המצב הקשה בפועל בתחום הדיור הציבורי ואסקור דוגמאות לבקשות שנדונו בוועדות החריגים; בפרק השמיני אדון בטיעונים לחוסר שוויון הנובעים מהתבחינים עצמם. במסגרת זו אדון בסוגית אבדן הזכאות עקב המתנה בתור, וכן בסוגית הבעלות על דירה או חלקה במהלך 10 שנים קודם לבקשה, בעלות השוללת סיוע בדיור בועדת חריגים. בסוף פרק זה אסכם את ההכרעה בנוגע למסמך התבחינים; בפרק התשיעי אדון בשקיפות הנדרשת, הנמקת החלטות הועדות ופרסומן, כמו גם שקיפות בנוגע לתור לדיור ציבורי ואסכם את ההכרעה בנוגע להנמקה ופרסום; בפרק העשירי אדון בעתירות הפרטניות ולבסוף אסכם את ההכרעה.